מחקלאים לצרכנים: הסיפור הלא מוכר של השמיטה במגזר החרדי

הקיבוץ החרדי שקרס וננטש בתרצ"ח, עשרות גופי הכשרות ושפע התוצרת החקלאית בתשפ"ב

ההתמודדות ההיסטורית של הציבור החרדי עם אתגרי שנת השמיטה, על רקע ההתנגדות הוותיקה להיתר המכירה, הן גם דרך לגולל את סיפור צמיחתו של המגזר והפיכתו לכוח צרכני מוביל במדינת ישראל

בצהרי יום רביעי קיצי, בתחילת ספטמבר 2015, לבשה העיר בני־ברק חג. חמישה ימים לפני ראש השנה, שיבשר את סיומה הרשמי של שנת השמיטה תשע"ה, פקקו את רחוב חזון־איש משאיות חקלאיות מקושטות וטרקטורים מעוטרים. אל העיר נהרו ילדים חרדים מכל הארץ, לבושים בבגדי שבת. הם הגיעו להריע ל"גיבורי כוח עושי דברו" – החקלאים השובתים ושומרי השמיטה, שצעדו במרכז התהלוכה החגיגית. גדולי האדמו"רים ורבני העיר השתתפו אף הם באירוע, כדי לחלוק כבוד לשומטים.

אם צעדה כזו הייתה מתקיימת בשנות השישים והשבעים, היו החקלאים הצועדים בתווך חרדים בעצמם: תושבי הקיבוצים החרדיים, בני המושבים ובעלי מטעים. לא ייאמן, אפילו כמה מתושבי בני־ברק עצמה היו אז בעלי פרדסים ומגדלי אתרוגים. אך בשנת 2015, ההבדל בין החקלאים והמארחים החוגגים היה ברור: בעוד החרדים לבושים בשחור־לבן אחיד, וצבע עורם החיוור מעיד על עירוניות מובהקת ועל שהייה ממושכת בין כותלי בית המדרש, הרי שהחקלאים עטו לראשם כיפות מגוהצות וחדשות, וחלקם פגשו את צרכניהם החרדים בפעם הראשונה. הפער הזה מעניק הצצה לסיפורה של השמיטה בציבור החרדי.

היעלמותם של החקלאים החרדים מהנוף איננה מבשרת על ירידה במרכזיות העיסוק בשמיטה במגזר. ההפך הוא הנכון: מי שהסתובב בחודשים האחרונים בחוצות הערים החרדיות הבחין בעשרות מודעות וכרוזים, מאת רבנים, ארגונים, איגודי צרכנים ומכונים תורניים – כולם עסוקים בהיבטי השמיטה השונים באופן חסר תקדים. משמיטה לשמיטה, כך נראה, הציבור החרדי חוגג אותה יותר ויותר. תאגידי המזון חתמו על הסכמי השמיטה עוד לפני השנה השישית, גופי הכשרות הגדולים כבר ערוכים ומוכנים, וגם הספרים והקונטרסים התורניים בענייני השנה השביעית מציפים את היכלי התורה. אך לא הרי השמיטה החרדית של שנות העשרים של המאה הקודמת, כהרי השמיטה של שנות החמישים והשישים, ולא הרי השמיטה של שנות השמונים והתשעים, שנות התעצמותו של המגזר החרדי, כהרי השמיטות של המאה ה־21.