כדי להוריד את מחירי הפירות יש להקים מחדש את תנובה

אין ספק שנדרשת רפורמה בחקלאות, אבל הפתרון הוא לא פגיעה אנושה בה באמצעות יבוא. צעדים הגיוניים יותר יהיו השקעות טכנולוגיות, צמצום הסתמכות על עובדים זרים זולים, ובנייה מחדש של מערך השיווק הקואופרטיבי שיחזק את החקלאים מול רשתות השיווק העושקות

ב-1916 הוקם המשביר כדי למלא שתי מטרות עיקריות: לרכוש באופן מרוכז מוצרים בסייים לפועלים, ולשווק במרוכז תוצרת חקלאית. זה היה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. הרעב בארץ היה גדול, ופרח כאן שוק שחור של ספסרים – שרכשו חיטה בתחילת העונה ומכרו אותה במחירי עושק.

המשביר הוקם, אם כן, כדי למנוע מהפועלים לגווע ברעב. הוא רכש חיטה ומוצרי יסוד אחרים, ובשנה השלישית לקיומו – אחרי הכיבוש הבריטי – מצא את עצמו עם מחסנים מלאים ושוק מלא בחיטה זולה שיובאה מאוסטרליה. למרות ביקורת קשה, הצליח המשביר לשרוד את המשבר.

כמה שנים מאוחר יותר, הוחלט להפריד בין מנגנון הרכישה לבין מנגנון השיווק. המשביר התפצל לשני קואופרטיבים: המשביר המרכזי (הזרוע הקמעונאית), ותנובה (הזרוע המשווקת).

שליטה של חקלאים במנגנוני השיווק אינה תופעה ייחודית לישראל. למעשה, זו פרקטיקה שנהוגה בעולם כולו. אפילו בארה"ב היה ברור כבר בתחילת המאה ה-20 שללא התארגנות קואופרטיבית של חקלאים לשיווק משותף, לא תהיה להם יכולת להתמודד בשוק, והם יהיו נתונים לחסדיהם של סוחרים שינצלו את פגיעותם.