עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה

מולי אקשטיין, חקלאי ותיק מקיבוץ רמת הכובש, מכיר את עבודת השדה כבר 50 שנה. יש לו פועלים תאילנדים ופועלים מיהודה ושומרון, והוא אוהב את כולם באותה מידה: "אין אצלי ערבי, יהודי, תאילנדי - הם כולם הילדים שלי"

"יש לנו פרדס ואנחנו מגדלים תפוזים, אשכוליות ולימונים. פעם גידלתי בוטנים, תפוחי אדמה וכותנה. באיזשהו שלב הפסקתי מסיבות מקצועיות לכמה שנים, וכשחזרתי לקיבוץ בחרתי להשתלב בענף פירות ההדר".

סדר יום

"אין לי סדר יום קבוע, אני עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה. אם אני ממש חייב לתת סדר יום מסודר, אז אפשר להגיד שאני מתחיל את העבודה בחמש בבוקר, עובד כמה שעות טובות בשדה, הולך לנוח וחוזר חלילה".

אם לא הייתי חקלאי...

"קשה לי מאוד לקבוע מה הייתי אם לא הייתי חקלאי. אחרי 50 שנה באותו מקצוע, קשה לי לראות את עצמי עושה משהו אחר".

עונה אהובה

"אני מאוד אוהב את עונת החורף. אני לא חריג בעניין הזה, זו העונה שכל הפרדסנים אוהבים. לא רק בגלל שזו העונה העמוסה שלנו, אלא בעיקר מפני שהטבע מתעורר לחיים. ריח הפרי נישא באוויר והחגיגה בשיאה".

קורונה

"לא הרגשתי במיוחד את הקורונה, המשכנו לעבוד כרגיל לאורך כל השנה. יכול להיות שאני לא דוגמה, כי אני עובד בכל מזג אוויר, היתה לנו שגרה מבורכת".

פועלים

"יש לי 20 פועלים מיהודה ושומרון ועוד שני פועלים זרים מתאילנד. אני אוהב לעבוד עם כולם, הם כולם אחיי ודודיי. אני בא מהקטע של נתינה. אין אצלי ערבי, יהודי, תאילנדי - כולם בני אדם שווים בין שווים. הם כולם הילדים שלי, אני דואג להם לכל דבר ומפנק אותם".