אני לא מכיר ישראלי אחד שרוצה לעבוד בחקלאות

החקלאי נעם יעקבא הגיע למושב ניר בנים בגיל שלושה חודשים, ומאז הוא נאמן לאדמה

 "שמי נעם יעקבא, נשוי ואב לשלושה, תושב ניר בנים. הגעתי למושב בינואר ,1958 כשאני בן שלושה חודשים, ומאז אני כאן. אחרי שהשתחררתי מהצבא הסתובבתי במשך שנתיים בעולם, בעיקר במזרח הרחוק, באוסטרליה ובניו זילנד. מה גרם לי לחזור? הגעגועים. אני מרגיש מחויבות עמוקה למקום, גם מפני שההורים שלי היו בין המייסדים, וגם בזכות העובדה שאנחנו אוהבים את היישוב ורואים את עתידנו רק פה. השמחה הכי גדולה שלי היא שאחד הבנים שלי ממשיך את המשק שלי". גידולים "אני מגדל ארטישוק, ענבים וזיתים. יש הרבה דברים שאנחנו כבר לא מגדלים, כמו אפרסקים ופרחים. את הפרחים הפסקנו, מפני שהחלטנו להתמקד בפירות ובירקות. את האפרסקים הפסקנו, מפני שלא היה מקובל לגדל זן אחד של אפרסק על עץ של זן אפרסק אחר". סדר יום "אני קם כל יום ,5:30-ב אוכל ארוחת בוקר טובה, ואז יוצא לשדה. מאז הקורונה, יש שינוי בשגרת יומי. אני אוכל בכל בוקר עם ההורים שלי, שגרים בצמוד אליי. הם בני ,89 והם אומרים שזה עושה להם נחת לדעת שאני ממשיך את המשק שלהם. לפעמים, בקיץ, אני נח בצהריים. בחורף אין זמן לנוח, כי מחשיך כבר ,16:30-ב וחבל על הזמן. בלילה אני הולך לישון מוקדם, בערך ."21:30.

אם לא הייתי חקלאי... "אני מקווה שלעולם לא אפסיק להיות חקלאי, אבל אם מסיבה כזו או אחרת זה יקרה, אני רוצה להיות נגר. אני מאוד אוהב את העבודה עם העץ"...