כשהליברליות מתנגשת בחקלאות ובציונות

החקלאות בישראל נעלמת והולכת. ערכי הציונות הבסיסיים לא תמיד עומדים בקנה אחד עם חלק מהערכים של העולם השוויוני שהמדינה כל כך רוצה להיות חלק ממנו

כבר כמה שנים טובות שט"ו בשבט, שצוין ביום חמישי האחרון, הפך לחג ירוק. חודש שבט מוקדש לאיכות הסביבה והרבה פחות לנטיעות.

זה לא במקרה. בכל מה שקשור ל"מפעל הציוני" במדינת ישראל של העשור האחרון ‑ החל מחקלאות ועד לבנייה ‑ יש הרבה יותר "מינהל תקין" ופחות מדי ציונות. מרוב בירוקרטיה כבר לא רואים את היער.

בדיוק בגלל זה החקלאות במדינת ישראל נעלמת והולכת, בכל יום חקלאי אחר ברחבי הארץ סוגר את המשק. הבירוקרטיה, הטרור החקלאי והשוק החופשי, גמרו אותם. כמובן שמדינה מתוקנת צריכה נהלים וחוקים ומערכת האכיפה, אך השאלה היא מהם סדרי העדיפויות. האם חקלאות זה ערך לאומי? תלוי את מי שואלים, ועל חשבון מה זה בא, כי תנאי השטח אינם מעבדה, ומטעי התפוחים או הרימונים לא תמיד יעמדו בכללים.

אם תשאלו פעילי איכות סביבה סביר להניח שחלקם יגידו שכן, אבל עיקר מאבקם הוא בשימור מינים נכחדים כתוצאה מהפיתוח, והשמירה על הטבע היא ערך עליון. אם תשאלו את היועצים המשפטיים, גם הם כנראה יגידו שכן, אבל השמירה על החוק קודמת.