מבחריין לגליל: הישראלי שאשכרה מגדל את פירות השלום

סבא של גל עלה מבחריין עם אשתו, בתו של ראש הקהילה היהודית שם. הוא גידל 9 ילדים במעברה בירושלים וגם בוסתן קטן שאהב בטרם הלך לעולמו.

כיום נכדו בגליל קוטף את הפירות (או הענבים), שניטעו אי שם במפרץ הפרסי. "סבא היה מתמוגג למראה הכרם היום", הוא אומר

בימים שבהם מדינות המפרץ הפרסי בכותרות וכולם רוצים לנסוע לשם, הנה דווקא סיפור בכיוון ההפוך - על יהודי מבחריין שהגיע לארץ ב-1950 והכה שורשים. שורשים שבימים אלה קורמים עור וגידים של כורמים, והופכים ליין ישראלי וציוני.

אבל נלך אחורה בזמן 70 שנה. הרב שמעון הכהן היה רב הקהילה היהודית בבחריין, שב-1950 הוביל את עליית יהודיה ארצה, עת החלו פרעות ביהודים שם, עם הקמת המדינה. לישראל הגיעה המשפחה ללא כל רכוש עם ששת ילדיהם כשהם משוכנים במעברת תלפיות בירושלים. מרים, בתו הבכורה של שמעון, נישאה עוד בבחריין לברוך סרי ויחד עלו עם חמשת ילדיהם. ברוך ומרים עברו בהמשך לדירת שני חדרים בקטמונים שם גידלו תשעה ילדים.

המעבר מחיי עושר ושפע בבחריין לחיי צנע וקושי בארץ, לא היו קלים לסבא ברוך, אבל בעזרת ערכים לציונות, נתינה ועבודה קשה הצליח לגדל צאצאים מוצלחים במיוחד. בתו, רבקה, היא ד"ר לחינוך, ובנה, גל יונה, שמתגורר כיום בישוב תמרת שבגליל התחתון, קוטף בימים אלה קוטף את הפירות הציוניים (או בוצר את הענבים) שנטע סבא שלו מבחריין. "סבא ברוך היה חקלאי בנפש", נזכר גל, "איש עם סבלנות מפה ועד השמים והוא עיצב הרבה ממי שאני. למשל, כדי שהילדים ילמדו בבית הספר, הוא היה מתקן רהיטים בבית הספר כנגד התשלום".