מפה עולמית חדשה: חקלאות וסכרים מאיימים יותר מכול על המגוון הביולוגי במים מתוקים

חוקרים מאוניברסיטת מקגיל מיפו 45 איומים על יותר מ-21,000 מינים של מים מתוקים. לפי המחקר שראה אור ב-Science, מיני מים מתוקים מאוימים יותר מבעלי חוליות יבשתיים, ואירופה וצפון־מערב אפריקה נפגעות יותר מכול.

נהרות, אגמים וביצות תופסים חלק קטן משטח כדור הארץ. עם זאת, הם מארחים מגוון עצום של חיים. מחקר חדש מציג את המפה העולמית המפורטת ביותר עד כה של האיומים על המגוון הביולוגי במים מתוקים. לפי הממצאים, חקלאות, סכרים ונגר חקלאי הם האיומים הגדולים ביותר. המחקר ראה אור ב-29 באוקטובר 2026 בכתב העת

225 מפות לאיום אחד מצטבר

כריסטוף בראבן (Christophe Brabant), דוקטורנט באוניברסיטת מקגיל בקנדה, הוביל את המחקר. החוקר הבכיר הוא פרופ' לארס לונסמן איברסן (Lars Lønsmann Iversen). הצוות אימץ שיטת מיפוי ששימשה בעבר למינים יבשתיים.

החוקרים נעזרו בנתוני הרשימה האדומה של האיגוד הבין־לאומי לשימור הטבע (IUCN). הם מיפו 45 איומים על יותר מ-21,000 מינים. המינים שייכים לחמש קבוצות: יונקים, זוחלים, דגים, דו־חיים ושפיריות. כך נוצרו 225 מפות, ואותן איחדו החוקרים למדד איום מצטבר. לבסוף, הם השוו את התוצאות למיפוי קודם של בעלי חוליות יבשתיים.

"המפות האלה נותנות לנו בסיס חדש, ייחודי למים מתוקים, לשמירת הטבע", אמר בראבן. לדבריו, בזכות המודל אפשר לחשב לכל אגן ניקוז משני את ההסתברות שמין שחי בו נפגע.

המגוון הביולוגי במים מתוקים: היכן הפגיעה קשה ביותר

אירופה וצפון־מערב אפריקה הן האזורים שנפגעים יותר מכול. בנוסף, מיני מים מתוקים מאוימים יותר מבעלי חוליות יבשתיים. גם הדפוס הגאוגרפי של הפגיעה שונה בין שתי הסביבות. לכן לא די להעתיק לנהרות את מפות השימור של היבשה.

האיום המרכזי משתנה מקבוצה לקבוצה. החקלאות פוגעת בעיקר בדו־חיים ובחלק מהחרקים, למשל שפיריות. לעומת זאת, ציד פוגע בעיקר בזוחלים וביונקים. ממצא מדאיג נוסף: רבים מהאזורים העשירים ביותר במינים של מים מתוקים נמצאים גם תחת הלחץ הכבד ביותר.

החוקרים מדגישים כי לממצאים יש משמעות רחבה. "זה חשוב לכולם, לא רק לביולוגים, משום שמערכות מים מתוקים מספקות שירותים שכולנו תלויים בהם", אמר בראבן.

מגבלות המחקר והצעד הבא

המיפוי נשען על נתוני הרשימה האדומה. לכן הדיוק שלו תלוי בכיסוי ובאיכות של הנתונים האלה. בנוסף, המחקר כולל חמש קבוצות של בעלי חיים בלבד, ולא את כל החיים במים מתוקים. הקשר בין האיומים לבין הפעילות האנושית מוצג במונחים של הסתברות ולא כסיבתיות מוכחת.

המפות מראות היכן האיומים מרוכזים. אולם הן עדיין אינן קובעות אילו מינים או אזורים צריך להציל קודם. החוקרים מתכננים לעסוק בשאלה הזו במחקר המשך. לדברי איברסן, המפה "יכולה לעזור להצביע על הפעולות שצריך לנקוט".