אין עתיד לחקלאות בלי חדשנות: הטכנולוגיה בסוף תקבע מי יאכיל את העולם

שינויי אקלים, מלחמות ושיבושי סחר גלובליים הפכו את הביטחון התזונתי לשאלה קיומית. מוטי לוין, מנכ"ל קבוצת חיפה,

מסביר למה היתרון כבר אינו נקבע לפי קרקע אלא לפי טכנולוגיה, וגם מעביר מסר חשוב לדור הבא של החקלאים

קבוצת חיפה, שאותה מנהל מוטי לוין, היא חברה בינלאומית מובילה בתחום הזנת הצומח והחקלאות המדייקת. החברה, שמרכזה בישראל, מפתחת, מייצרת ומפיצה פתרונות להזנה מדייקת וטכנולוגיות אג-טק מתקדמות, המאפשרים לחקלאים לייצר יותר תוך שימוש יעיל יותר במשאבים ומזעור השפעה סביבתית. אתר הייצור המרכזי של החברה נמצא בישראל, והיא פועלת ביותר מ־100 מדינות באמצעות 18 חברות בנות. לצד פעילותה התעשייתית, הקבוצה משקיעה גם בטכנולוגיות חקלאיות חדשניות, בהן Croptune, המאפשרת לאבחן את מצב הצמח ומסייעת לייעל את הדישון באמצעות צילום בסמארטפון ובינה מלאכותית.

העולם נכנס לעידן שבו ביטחון תזונתי כבר אינו נקבע בשדה, אלא ביכולת לשלוט בו מרחוק. שינויי אקלים, מלחמות ושיבושים מתרחבים בשרשראות אספקה הפכו את ייצור המזון ממערכת יציבה למערכת פגיעה ודינמית. בתוך המציאות הזו, השאלה כבר אינה כמה נייצר, אלא איך נייצר, עד כמה נצליח לנהל סיכונים, ומה יקרה למדינות שלא ידעו להסתגל בזמן.

כדי להבין איך כל זה נראה מזווית של מי שפועל בתוך המערכת, שוחחנו עם מוטי לוין, שנמצא בנקודת חיבור בין חקלאות, תעשייה ושווקים גלובליים.

אחרי כמעט שלוש שנים של מלחמה, איפה אתה מזהה את הנזק בתחום החקלאות?

"הנזק האמיתי בחקלאות הוא לא הנזק הנראה לעין, אלא הנזק המצטבר. כל עונת גידול שנפגעת מייצרת פער מתגלגל, ומה שנראה כבעיה של עכשיו הופך לבעיה של חמש שנים קדימה. ראינו פגיעה בהיקפי ייצור ובכוח אדם חקלאי, ובמקביל עלייה בתלות בייבוא בצמתים קריטיים כמו הגז הטבעי, שהוא הבסיס לתעשיית הדשנים החנקניים. כשמוסיפים לזה את הנתונים מדו"ח משרד החקלאות, המראים ש־17% ממשקי הבית בישראל חווים כיום חוסר ביטחון תזונתי, מבינים שזו כבר לא שאלה של רווחה. זה נוגע ישירות ביציבות לאומית, וזה מה שהופך את הביטחון התזונתי לחלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון הכוללת של המדינה".

ב־2027 צפוי "סופר אל־ניניו". זה אירוע כלכלי ולא רק אקלימי?

"הסופר אל־ניניו הוא לא רק אירוע אקלימי, אלא זעזוע בהיצע הגלובלי. במצב שבו העולם ממילא חם יותר מהממוצע ההיסטורי, ההשפעה על היבולים היא לא ליניארית, אלא מאיצה תהליכים קיימים. אזורים שמספקים חלק משמעותי מהתוצרת העולמית, כמו דרום אמריקה ודרום מזרח אסיה, צפויים לספוג שיבושים חדים מאוד. אנחנו מדברים על שחיקת תפוקות של בין 3% ל־5% באזורים כאלה, והיא יכולה לגרום לעליית מחירים בשיעור דו־ספרתי. שוקי הסחורות כבר מתמחרים את הסיכון מראש, וזו הנקודה החשובה. ההשפעה הכלכלית מתחילה עוד לפני הפגיעה בפועל, וזה אומר שמי שלא מתכונן היום, יגלה מחר שמאוחר מדי".

מה אפשר ללמוד משיבושים בנתיבי הסחר העולמיים על הביטחון התזונתי שלנו?

"ההתמקדות בימים אלו היא בכעשרים אחוזים מצריכת הנפט העולמית, ועשרות אחוזים מהגז הטבעי, האמוניה והאוריאה, שעוברים דרך מצר הורמוז. אלא שיש חמש נקודות על פני הגלובוס שהן צווארי הבקבוק של הסחר העולמי: הורמוז, באב אל־מנדב ותעלת סואץ, מלאקה, הבוספורוס ופנמה. מה שנראה כעולם גדול ורחב מתגלה בפועל כרשת אחת, שבה כל זעזוע גיאופוליטי משפיע על אנרגיה, כל שיבוש סחר משפיע על דשנים, וכל משבר דשנים מתורגם ישירות למחירי מזון וליציבות פוליטית. זה מעגל שמרגע שהוא מתחיל קשה מאוד לעצור אותו, וישראל, שמבחינה לוגיסטית היא מדינת אי, חשופה אליו יותר מרוב המדינות".