ועידת ישראל לחקלאות ה-17
ועידת ישראל לחקלאות ה-17 ב1-3 ליוני - תתקיים בסימן:
חקלאות חזקה ישראל מנצחת
התקופה המאתגרת שאנו חווים במדינת ישראל מדגישה עד כמה ענף החקלאות, שכולנו שותפים בו, הוא חיוני וחשוב, ומחייבת גם בחינה מחודשת של הקונספציה שהובלה על ידי האוצר בעשור האחרון לעידוד היבוא.
נמל אילת סגור למעלה משנתיים, ותנועת המטוסים לישראל ניסגרת חדשות לבקרים. ברור שגם נמלי אשדוד וחיפה עלולים להיסגר, במיוחד לאור העובדה שטורקיה, שבעבר הייתה ספקית מרכזית של תוצרת חקלאית הפכה לאויב ואף עצרה את היצוא לישראל; וכן על רקע מלחמת רוסיה–אוקראינה, שמעמידה בספק את המשך אספקת החיטה והגרעינים לישראל. גם העובדה שסין ספקית משמעותית של תוצרת חקלאית לישראל. מקיימת קשרים עם איראן, יש לשקול את רמת התלות בספקים חיצוניים ולחזק את גידול התוצרת בחקלאית בישראל כדי לחזק את ביטחון המזון של מדינת ישראל. הכנס יתקיים ב”מזרח תיכון חדש”, במציאות גיאו-פוליטית שונה לחלוטין, עם אופק חדש ומרגש של הזדמנויות עבור כל העוסקים בענף. זה צפוי להפוך את הכנס לחשוב ועוצמתי יותר מאי פעם.
ועידת ישראל לחקלאות ה-17 , תתקיים במתכונת ועידת חירום לאומית לענף.
ועידת ישראל לחקלאות תקרא לממשלת ישראל לאמץ לאלתר "מתווה חירום חקלאי", בדומה להחלטה הממשלה 1383 לענף הבנייה, במטרה להוריד את יוקר המחיה, להציל את ענף המזון הלאומי ולהוזיל את התוצרת החקלאית לצרכן.
הוועידה קובעת כי המחסום המרכזי להורדת יוקר המחיה הוא מדיניות שגויה של משרד האוצר, אשר בחרה בהורדת מכסים ועידוד יבוא על פני חיזוק הייצור המקומי. מדיניות זו פגעה אנושות בחקלאות הישראלית והובילה לחיסול שיטתי של אמצעי הייצור. לא ניתן להוזיל את סל המזון כאשר המדינה מפקיעה את הקרקע החקלאית , מייקרת את המים, מפקירה את דור העתיד ומעדיפה תוצרת חוץ על פני ביטחון תזונתי כחול-לבן.
דרישות מארגני הוועידה מממשלת ישראל:
1. עצירת הפקעות הקרקעות החקלאיות: בעשור האחרון נלקחו על ידי הוותמ"ל כ-340 אלף דונם של קרקע חקלאית לטובת נדל"ן – שטח בגודל של כל רצועת עזה.
חקלאות היא תשתית לאומית אסטרטגית, ולא מאגר קרקעות זמין לבנייה. לכן, שימוש בקרקע חקלאית לצורכי בנייה צריך להיעשות רק כמוצא אחרון, כאשר אין כל חלופה אחרת — ולא כצעד שנובע מחוסר אחריות
2. מהפכת המים – מים מושבים במחיר 0: אנו דורשים לאפס את מחירי המים המושבים לחקלאים. מים אלו הם משאב לאומי שכבר שולם על ידי הציבור; העברתם לחקלאות ללא עלות היא הדרך המהירה והישירה ביותר להורדת מחירי התוצרת החקלאית .
3. האצה תשתיתית – "אפס שפיכה לים": אנו דורשים הקצאת תקציבים מיידית להקמת מאגרים וקווי הולכה. לא נשלים עוד עם המחדל שבו מיליוני קוב של מים מושבים נשפכים לים בזמן שהשדות צמאים והמחירים לצרכן עולים.
4. הזרמת "דם חדש" לענף: כאשר גיל החקלאי הממוצע עולה על 60, החקלאות הישראלית נמצאת בסכנה קיומית. אנו דורשים תוכנית לאומית לעידוד צעירים לכניסה לחקלאות באמצעות מענקי הקמה, הקצאת קרקע והטבות מס מפליגות.
5. החזרת מענקי השקעות לחקלאות וסבסוד טכנולוגי להגדלת הפריון: אנו דורשים לחדש ולהרחיב מענקי השקעה בענף החקלאות, לצד השקעה מאסיבית בטכנולוגיות ייצור מתקדמות. שילוב זה יאפשר להגדיל משמעותית את היבול לדונם, לצמצם את התלות בכוח אדם יקר ולהוזיל את המחירים לצרכן הישראלי.
לסיכום:
ממשלה שיודעת להעניק הטבות חסרות תקדים לענף הבנייה, חייבת לפעול באותה נחישות עבור הצלחת של אזרחיה. אם המדינה לא תשכיל לשמור על הקרקע חקלאית , לאפס את מחירי המים ולהחזיר את הצעירים לשדות – ביטחון המזון של ישראל יקרוס.
