המתיחות מול איראן: "אלו המוצרים בסופר שעלולים להיגמר מהר מהצפוי"
ברקע האיום האיראני, ארבעה גורמים שעלולים לרוקן את המדפים מתנקזים יחד. אילו מוצרים בסיכון גבוה לחוסרים ועליות מחירים בשבעת השבועות הקרובים - וכיצד תתכוננו נכון
ישראל נכנסת בימים אלה לאחת התקופות הצרכניות המורכבות ביותר שנחוותה כאן מזה שנים. לא בגלל גורם אחד, אלא בגלל ארבעה גורמים שמתנקזים בו־זמנית לאותו פרק זמן של שבעה שבועות ויוצרים מתכון כמעט מושלם לסטרס אספקה: ימי הרמדאן שנמשכים כחודש, ההכנות לפסח שמתחילות עוד לפני שהרמדאן מסתיים, המצב הביטחוני שלא מרפה מזה שנתיים וחצי - ועכשיו מתווסף לכל אלה זרם עצום של מזון ומוצרי צריכה שמועברים לעזה בהיקפים חסרי תקדים, שהשוק המקומי לא הכיר ולא תמחר.
התוצאה? מדפים שמתדלדלים, מחירים שעולים, ותירוצים שכבר מוכנים. הצרכן הישראלי, כרגיל, ישלם את החשבון.
ארבעת הגורמים - כשהכל מתנפל בו-זמנית
רמדאן 2025 - ארבעים יום של לחץ על שרשרת האספקה
הרמדאן אינו רק חג דתי - הוא מנוע כלכלי עצום. בישראל מתגוררים כ־2.1 מיליון אזרחים ערבים, שחלקם הגדול מחדד משמעותית את דפוסי הצריכה שלו בתקופה זו: שיא ברכישת בשר, עוף, גבינות, תמרים, מיצים ומתוקים. אך מעבר לצד הביקוש, הרמדאן משפיע גם על צד ההיצע בצורה שהרבה צרכנים יהודים אינם מודעים אליה. חלק משמעותי מכוח האדם בשחיטות, מפעלי מזון, ייצור ולוגיסטיקה - הוא ערביי ישראל. בימי הצום, תפוקת העבודה יורדת, שעות הפעילות מתקצרות, והיעדרויות עולות.
פסח - מפעלים עוצרים את הקו הרגיל
עוד לפני שנגמרת תקופת הרמדאן, תעשיית המזון כבר בתנועה: מפעלים עוברים להכשרה ולייצור כשר לפסח. זה אומר עצירת קווי ייצור, ניקיונות תעשייתיים, ומעבר לפורמט שונה של מוצרים. כמויות היצור של המוצרים היומיומיים - לחם אפוי, בצק, דגני בוקר, חטיפים - נחתכות בחדות. הסופרמרקטים מתמלאים מוצרי פסח, אך המוצרים השוטפים מתקצרים.
המצב הביטחוני - שנתיים וחצי של אי-ודאות מצטברת
הציבור התרגל. ואולי זה הסיכון הגדול ביותר. שנתיים וחצי של מלחמה, אזעקות, הפסקות שגרה פתאומיות, וסגירות ביטחוניות - כל אלה לא נעלמו. הם מצטברים כסיכון רקע שבכל רגע יכול להיות הסלמה. ניסיון העבר מלמד: שעה אחת של אזעקה בכביש 6 משתקת שינוע של אלפי משאיות. מנהרת השרון, נמלי חיפה ואשדוד - כל אחד מהם הוא צוואר בקבוק שרגישותו לאירועים ביטחוניים גבוהה.
עזה - המשתנה שאף מודל לא תמחר
זהו אולי הגורם הפחות מדובר, אך הוא מהותי. בחודשים האחרונים זורמים לעזה מאות אלפי טונות של מזון ומוצרי צריכה - קמח, שמן, סוכר, שימורים, ביצים - בהיקפים שאין להם תקדים. הייבוא, הלוגיסטיקה, הקיבולת של הנמלים ומרכזי ההפצה מושפעים מכמויות שלא תוכנן לטפל בהן. פרופורציות הביקוש על חלק מהמוצרים פשוט אינן מוכרות עוד לשוק המקומי. ספקים שנאלצו לתכנן הזמנות חודשים מראש - עשו זאת על סמך נתוני עבר שאינם רלוונטיים עוד.
מוצרים בסיכון גבוה מאוד
פירות וירקות טריים
מדובר בפגיעות מובנית ומוכרת. מוצרים אלה אינם ניתנים להקפאה, אינם ניתנים לאחסון ממושך, ורגישותם לשיבושי לוגיסטיקה היא מיידית. המלחמה כבר חשפה כשל מבני בעניין זה: פחות עובדים זרים, הגבלות על פועלים פלסטינים, והפסקת יבוא חקלאי ממספר מדינות שסיפקו בעבר. ירידה של 10% בהיצע בתקופת שיא ביקוש - מתורגמת לעלייה של 20%–30% במחיר קמעונאי.
תמרים, מיצים וגבינות
גם אלו סמלי רמדאן שהביקוש אליהם עולה באופן מרוכז בתקופה קצרה מאוד. במקביל, שרשרת האספקה שלהם - חלקה מהשטחים וחלקה מיבוא - רגישה לכל הפרעה.
