"עלולים להיות פה מדפי מזון ריקים. בשביל לנהל סיכונים צריך נתונים"
גלית כהן, לשעבר מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, קוראת למדינה להתייחס ברצינות לשינויים בסדר העולמי ובגלובליזציה, ומספרת על מודל חדש לניהול שרשראות אספקה קריטיות:
"מתודולוגיה שמאפשרת לדעת מה כדאי לישראל לייבא, ממי וכמה"
"בעולם כבר מבינים ששרשראות אספקה הן תשתית קריטית בדיוק כמו אנרגיה או ביטחון", אומרת גלית כהן, לשעבר מנכ״לית המשרד להגנת הסביבה וכיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). שינויי האקלים, מגפות, מלחמות אזוריות, כל אלה עלולים לנתק את זרימת הסחורות שאנחנו תלויים בהן".
שרשראות האספקה היו נושא שהעסיק מעטים בישראל עד לפני כמה שנים. מעטים מידי, אם שואלים את כהן. "בישראל פשוט לא דיברו על זה", היא אומרת בראיון ל'דבר', "אבל גם אנחנו למדנו את זה בדרך הקשה, בקורונה, כשמפעלים נאלצו לסגור קווי ייצור בגלל מחסור בחומרי גלם, ובמלחמה, כשחלק מהחקלאים עבדו תחת אש".
כהן הובילה בשנתיים האחרונות יוזמה בין-תחומית יוצאת דופן: "פרויקט תגובת שרשרת", שמטרתו לגבש מודל לניהול סיכונים בשרשראות אספקה קריטיות ברמה הלאומית. הפרויקט נולד מתוך ההבנה שישראל חשופה לשיבושים גוברים בשרשרות האספקה של מזון וחומרי גלם. הוא מתמודד עם סוגיה מרכזית בביטחון לאומי בעידן של אי־יציבות גלובלית: איך מבטיחים שמדפי המזון לא יתרוקנו.
לדבריה, היכולת לייצר ולספק מזון בישראל היא עניין של ביטחון לאומי לא פחות מאשר שדה הקרב. "החקלאים והרפתנים המשיכו לגדל ולספק מזון גם כשהקסאמים נפלו לידם. הם לא עשו את זה בשביל רווח, אלא כי הם הבינו שזו שליחות. אבל יש גבול למה שהשוק יכול לעשות לבד. המדינה חייבת להיכנס, לנהל את הסיכונים, להפחית אותם ולבנות אלטרנטיבות."
כך נולד "פרויקט תגובת שרשרת", בשיתוף ארבעה מוסדות מרכזיים: מרכז ארכימדס באוניברסיטת תל אביב, מכון יסודות למדיניות ציבורית, מכון גזית למחקרי מודיעין, והמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). בפיתוח המודל השתתפו נציגים ממוסדות אקדמיים, ממשלתיים, חברתיים ומהמגזר העסקי.
