מומחה מתריע: מערכת החינוך מתעלמת מחקלאות ופוגעת בביטחון התזונתי
לדבריו של גד שחר, יועץ בכיר לאגרונומיה לקבוצת חיפה, משבר הקורונה והמלחמה האחרונה הדגימו עד כמה ישראל פגיעה כששרשרות אספקה בינלאומיות משתבשות,
ולכן יש צורך דחוף להכשיר דורות חדשים של חקלאים ולהבטיח ייצור מקומי של מזון בסיסי
שנת הלימודים שתתחיל מחר (שני), תתמקד בתכנים חינוכיים וכן במקצועות שנחשבים כחשובים מאוד לעתיד התלמידים בארץ. מדובר במתמטיקה, אנגלית, מדעי המדינה וכן לשון עברית. אלא שיש תחום בעל חשיבות עליונה עבור המדינה שנשכח ומערכת החינוך כיום כמעט מתעלמות ממנו לחלוטין. המציאות הזו מסוכנת ומהווה כשל משמעותי עבור ביטחונה של המדינה. את האמת הפשוטה הזו, אומר בשיחה איתנו, גד שחר, יועץ בכיר לאגרונומיה לקבוצת חיפה (שעוסקת בטכנולוגיות חקלאיות).
בשיחה מתריע האגרונום מהמציאות הנוכחית ומסביר מדוע היא מסכנת מאד את המדינה. לדבריו יש חשיבות עליונה להכשיר דורות חדשים של חקלאים בארץ כש"הסיבה המרכזית היא ביטחון תזונתי. משבר הקורונה וגם המלחמה האחרונה הדגימו לנו עד כמה אנחנו עלולים להיות פגיעים כששרשרות אספקה בינלאומיות משתבשות. לכן, אנחנו לא יכולים להיות תלויים לחלוטין בייבוא כשמדובר במזון בסיסי כמו ירקות ופירות, אנחנו בישראל יודעים לגדל אותם היטב ווחייבים לעשות זאת בעצמנו, כולל בניית עתודות לימים קשים.
מעבר לכך, יש ערך אסטרטגי נוסף: עיבוד הקרקע ושמירה על שטחים חקלאיים. אם לא נעבד אותם, נאבד קרקעות למדבורו ובנייה מסיבית, ונישאר בלי ה "ריאות ירוקות" החיוניות בהיבט הסביבתי והאקלימי. יתרה מכך, יש כאן גם ערך ציוני עמוק – חקלאות ועבודת אדמה הן חלק מהיסודות של הזהות והמורשת שלנו", הוא קובע.
גד שחר, מציין כי ההבנה הזו אינה ייחודית לישראל דווקא ולמעשה בכל העולם יש שינוי דרסטי בכל הקשור להכשרת חקלאים ולהכנת עתודות מזון למקרי חירום. "היום יש הבנה רחבה שביטחון תזונתי הוא אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה, ולא רק בישראל – אלא בכל העולם. מדינות רבות פועלות לצמצם את התלות שלהן בשווקים חיצוניים על ידי הגברת הייצור המקומי של מזון. נכון שיש גידולים מסוימים, כמו חיטה ותירס, שאצלנו קשה לגדל בהיקפים משמעותיים בשל היעדר היקף הקרקע החקלאית הנדרשת ומיעוט המשקעים ולכן נאלצים לייבא, אבל ככלל, אנו מחויבים לייצר מקומית את כל מה שניתן ואפשרי", הוא אומר.
