״זו החובה שלנו״: חקלאים ישראלים מספרים – איך מספקים שמן זית בצל המלחמה?

ענף שמן הזית בישראל נאבק לספק את צורכי השוק המקומי בתנאים קשוחים: אקלים משתנה, מחסור בידיים עובדות,

והשנה גם מלחמה וירי רקטות. חקלאים מספרים איך ממשיכים על אף החשש ומדברים על ההיאחזות בקרקע למרות הכל

״אני צאצא של דור המייסדים, של מייסדי יסוד המעלה. במלחמת ששת הימים, הבית של ההורים נפגע מהפצצה סורית, אז ההיסטוריה חוזרת. גם לפני מלחמת ששת הימים החקלאים פה עיבדו את השדות למרות החששות. את האדמה אתה לא עוזב", מצהיר יוסי ברש, המגדל כ־50 דונם עצי זית בשטח המושבה, וגם באזור דרדרה. בימים אלה שקוע ברש במסיק הזיתים, שמתחיל באמצע אוקטובר ונמשך כחודשיים.

העוסקים במסיק, כמו חקלאים נוספים באזור, עובדים בשטחים הנחשבים ברובם לשטחים פתוחים, ובהם לא מתבצעים יירוטים. לכן, החשש מפגיעת טיל או רקטה קיים כל הזמן. רק לפני כשבוע נהרגו מינא שפיק חסון וכרמי רג'א חסון, אם ובנה משפרעם, מפגיעה במטע זיתים סמוך לכביש 79 שליד הקריות, במטח שנורה מלבנון.

קשוחים ואופטימיים

ברש, בן 62, עוסק בחקלאות כ־30 שנה. השמן שלו ממותג בשם "משק ברש" ומשווק באופן עצמאי מהיצרן לצרכן, כדי לחסוך את פערי התיווך. "ככה הלקוחות מקבלים תוצרת טרייה וטובה במחיר הוגן", הוא מסביר ומדגיש את החשיבות שבהורדת הפרי מהעצים בזמן כדי להגיע לאיכויות שמן טובות. השנה, בגלל מחסור בידיים עובדות, המסיק עשוי להימשך יותר מהרגיל. כרגע, המטרה של ברש היא לסיים בהקדם את המסיק, כדי לא להיקלע לגשמים.

"אצל כל החקלאים יש מחסור בעובדים, ועכשיו על אחת כמה וכמה", הוא מספר. "כשהתחילה המלחמה, חלק מהעובדים הזרים ברחו. חלק חזרו, אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו אופטימיים, חקלאים הם אנשים קשוחים. אנחנו פה, לא עוזבים. יש לי מספר מועט של עובדים תאילנדים שאני צמוד אליהם, לא עוזב אותם לדקה, כי הם חוששים. אני מרגיש אחריות כלפי התאילנדים, הם עובדים טובים ומסורים. בלעדיהם, החקלאות בארץ לא יכולה להתקיים. ככה אנחנו עובדים לאורך השנה. כמו שאני אומר, אנחנו בין הטיפות, ומקווים לטוב".