לעבוד במשקים בצפון תחת אש: "כשאנחנו כאן יש חיים"

הבית של אילנית, מנהלת הדיר, כבר ספג פגיעה, אבל היא ממש לא מתכוונת לעזוב את בעלי החיים שלה:

שהאויב יראה – אנחנו לא הולכים לשום מקום". במשק קורלנדר האב טומי בן ה-76 מחזיק את הרפת, אחרי שמאז ה-7 באוקטובר שני הבנים במילואים ומגיעים לעבוד רק בחופשות. והם לא לבד – מובילי חלב, ספקי המזון לבעלי החיים, וטרינרים מגיעים אל המשקים בקו האש ביישובים המפונים: "אנחנו מוצב של חיילים בלי מדים"

מושב בית הלל באצבע הגליל כמעט ריק לגמרי מאנשים אבל בליבו, בין הנ"טים והכטב"מים, עדיין פועם משק קורלנדר, שעובר בתוך המשפחה מזה שלושה דורות. מאז ה-7 באוקטובר דרור הבן, מגויס למילואים ביחד עם אחיו ומגיע אל הרפת בחופשות מהצבא. בינתיים מי שמחזיק את הטיפול בפרות הוא האבא טומי, בן ה-76. "ה-7 באוקטובר תפס אותנו בהפתעה ומאז הכול השתנה", מספר דרור. "זו הפעם הראשונה בה בית הלל מפונה ומי שנשאר פה זה החקלאים ועוד כמה אנשים שהחליטו, על אף הירי ושהמושב נמצא במוקד של החיזבאללה – להישאר".

גם במושב גורן שבגליל המערבי הנוקדים נאחזים בקרקע. ביתה של אילנית דעדוש-קלפון, שמנהלת חווה לגידול עיזים בשם 'חוות דורון', כבר ספג פגיעה מירי – אבל היא ממש לא מתכוונת לעזוב. "שכל מי שייראה אותנו יידע, גם האויבים שלנו - אנחנו לא הולכים לשום מקום", מצהירה אילנית מתוך הדיר בגורן. "משק חקלאי כשהוא נמצא במקום מסוים הוא מוצב לכל דבר ועניין, אם אנחנו עם מדים או בלי מדים – אנחנו חיילים ואנחנו מתנהלים כמו חיילים".