"לא יכולים לקחת סיכון": חקלאים מסבירים למה האננס בישראל כל כך יקר

על רקע עליית מחירי האננס בישראל, חקלאים שמגדלים את הפרי הטרופי מסבירים למה הוא כל כך יקר, ובאים בטענות לממשלה שלא מסייעת להם: "זו מדינה שמכה בחקלאים"

להערכתו של יעקב סיזל, יו"ר שולחן מגדלי האננס במועצת הצמחים, יש בארץ בערך כ־40 חקלאים שלקחו על עצמם את אתגר גידול האננס, פרי שמחירו ליחידה יכול להגיע ברשתות אף ל־40 שקלים.

ארצות הייצור העיקריות של אננס הן ברזיל, מקסיקו, טייוואן, פיליפינים, תאילנד, מלזיה, דרום אפריקה, אוסטרליה, חוף השנהב, קניה והוואי. בארץ גידלו אננס בהיקף ניסויי עוד בשנות ה־30, אבל רק לאחר שעברו לגדלו תחת יריעות פלסטיק או רשת הוא הפך בהדרגה לענף חקלאי. מתחילת שנות ה־80 מגדלים בארץ אננס, כאשר כל הייצור נצרך בשוק המקומי. אז מה מניע את החקלאים המקומיים להתמקד בגידול הפרי האקזוטי דווקא בישראל?

"אם גידול אננס מראה על רווחיות, אז אנשים מחפשים גידולי נישה שלא מתמודדים בשוק הפראי. מחפשים משהו קצת יותר אקזוטי, שיותר חסר פה ושיכולים להתפרנס יותר טוב ממנו", אומר סיזל, בעל משק במושב בית יצחק שבו גדל אננס משנת 2001.

את היקף האננס בישראל הוא מעריך בסדר גודל של 2,400 דונם הפרושים מצפון מישור החוף ועד הנגב, כולל בקעת הירדן והערבה. דונם אחד, לדבריו, יכול להניב פעם בשנתיים, כ־5,500 פירות. "התנאים בישראל פחות טובים לגידול אננס, כי בקיץ חם מדי, בחורף קר מדי. הגידול הטבעי שלו הוא באזור קו המשווה, שם מזג האוויר נע בין 27־ל 17 מעלות, שם הוא בשיא היכולת שלו, ולכן שם רוב גידולו", הוא אומר. "באופן כללי גידול אננס בישראל הוא גידול קטן יחסית, והוא גם דו־שנתי. אורך הגידול הוא מינימום 18 חודשים.