האם המונופול ששולט בים המלח גורם לכולנו לשלם יותר על הירקות והפירות? | תחקיר
מפעל קטן מבית שאן ניסה לעשות משהו כדי להוריד את המחירים - וגילה שזה כמעט בלתי אפשרי
המונופול על משאבי ים המלח: על מצבם של החקלאים בישראל לאור התייקרות תעריפי המים, מחירי כוח האדם ועלויות התיווך שגובים בענף - כבר שמענו. אבל על המחירים בשוק הדשן, שמייקרים את תשומות החקלאים ואת הפירות והירקות שגדלים בשדות, אף אחד לא ממש מדבר.
עלויות חומרי הגלם של יצרני הדשן המקומיים זינקו בשנתיים האחרונות בעקבות השפעות הקורונה והמלחמה באוקראינה. את האשלגן, המרכיב החיוני לייצור דשן חקלאי, חוצבים בעיקר במפעלי חברת ICL, לשעבר כיל, שבבעלות עידן עופר. חברות הדשנים קונות ממנו את האשלג. אלא שכשמחיר האשלג בעולם עולה, גם החקלאים בישראל ישלמו יותר - גם אם המשאב מקומי.
חברה ישראלית קטנה לייצור דשן שקמה בבית שאן לפני עשור הצליחה להוזיל את מחירי הדשן בענף בעשרות אחוזים. היום החברה טוענת שהמדינה היא האשמה בקרטל על חומרי הגלם לדשן, שפוגע במחירים לחקלאים ועלול לאיים על ביטחון המזון בישראל ועל הכיס של כולנו.
תגובת קבוצת חיפה: "הטענה, כאילו קבוצת חיפה מסרבת למכור חנקת אשלגן לדשן הצפון, לא זו בלבד שאינה נכונה אלא אף בלתי הוגנת בלשון המעטה: בעקבות סגירת מפעלה בצפון, הוגבל מאד כושר הייצור של 'חיפה' אשר נישען בעיקר על מפעלה שבנגב. זה אמור היה להמשיך לספק חנקת אשלגן וחומרים נוספים לאלפי לקוחותיה בלמעלה מ-100 מדינות.
"החברה הייתה שמחה לו יכולה הייתה לספק ללקוחותיה את כל צרכיהם. במציאות הקיימת משמעות דרישתה של דשן הצפון היא כי לקוחות אחרים של קבוצת חיפה יפגעו שכן החברה תיאלץ לצמצם את הכמויות המסופקות להם.
"חשוב לציין כי אין כל מניעה לייבא חנקת אשלגן לישראל. זה ודאי המצב לאחר הסרת המכס על היבוא בשנה האחרונה, שקבוצת חיפה תמכה בהסרתו. למיטב ידיעתנו, דשן הצפון ייבאה בעבר ומייבאת גם כיום חנקת אשלגן בכמות משמעותית בדומה לחברות ישראליות אחרות ואין כל מניעה שתייבא את כל הכמויות הדרושות לה ואשר אין ביכולתה של 'חיפה' לספק. כפי שאנשי דשן הצפון יודעים היטב בכל אותם פעמים בהם יכולה 'חיפה' להגדיל את הכמות המסופקת - היא עושה זאת.
