תפקידה החשוב של הממשלה הבאה יהיה לשקם את החקלאות הגוועת

הימים הטרופים הללו של מגיפת הקורונה מוכיחים כי חקלאות היא נושא חשוב ורגיש, כמו ביטחון ובריאות, שלהם אין תחליף חיצוני, ועל כן חובה להשקיע גם בה

ענף גדוע: בימים אלה כשמגיפת הקורונה משבשת את חיינו, מדאיגה ומטילה אימה על כל הולך על שתיים, כשנוצר ביקוש גדול לשימורי ירקות ובכלל לתוצרת חקלאית, אפשר לחוש ולהבין עד כמה חטאו בהתנהלותן ממשלות נתניהו בעשור האחרון כשדרדרו את החקלאות בישראל לשפל כמוהו לא ידעה המדינה מעולם, שפל שקרוב מאוד להכחדת החקלאות על כל מרכיביה.

כל עוד המצב היה נורמלי, והקורונה הייתה מזוהה כבירה מקסיקנית ידועה, האזרח הישראלי כמעט ולא ידע ולא הבחין שמרבית התוצרת החקלאית – כולל דגים, ביצים, חלב, פירות וירקות – הגיעה בתקופה האחרונה לביתנו מחוץ לגבולות המדינה, מעבר לים. באוצר ובמשרד הכלכלה דאגו לבצע את המהלך הזה מעל ראשו של משרד החקלאות, תוך התעלמות גסה מערכים של עשרות שנים שעליהם הייתה מבוססת החקלאות בארצנו כערך ציוני עליון חשוב מאוד, כחלק בלתי נפרד מכיבוש השממה ויישוב הארץ. כל זאת כדי להוזיל כביכול את התוצרת החקלאית ולהוריד בכך את יוקר המחיה, כשבדרך הזו הרסו ורמסו כאמור את החקלאות ואת החקלאים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מאז 1981 קטנו מספר המשקים החקלאיים בישראל ב־61%(!), כשאוכלוסיית ישראל כמעט הכפילה עצמה במהלך השנים הללו – תופעה שמשום מה עברה בתוכנו כמעט ללא תגובה והתייחסות, כשזעקת החקלאים לא נשמעת ולא זוכה להבנה. אם לא די בזה, באוצר ובאותן ממשלות אטומות השפילו את החקלאים, נתנו להם תחושה שלא צריך אותם ושהם בעצם האשמים בעלייה המתמדת ביוקר המחיה.