רפתנים תחת אש: "חייבים לספק מזון למדינת ישראל, גם כשיש אזעקות"

איציק אברמוביץ' מתלמי יחיאל: "אם יש המלטה, מה נגיד לפרה? תחכי שהמלחמה תיגמר"

צביקה ורפל מרמת הגולן: "אנחנו נאבקים בשתי חזיתות, איראן ומי ומנסה לפגוע בענף החלב דרך הרפורמה" | אסף דמלין ממושב מצליח" "אנחנו מדינת אי שחייבת לשמור על הייצור המקומי שלה. כל הזמן יש פה מבצעים, מלחמות, חרמות"

פרה לא יודעת שיש מלחמה, עגל לא מחכה לשקט ביטחוני והציבור עדיין מצפה לפתוח את הבוקר עם חלב לקפה. תחת כטב"מים, יירוטים ושברי טילים שנופלים מהשמיים, הרפתנים ממשיכים לחלוב, להאכיל ולטפח פרות ולספק חלב טרי לעם ישראל. "אנחנו חיילים של הרפת", אומר אסף דמלין, רפתן בן 45 ממושב מצליח, "אין אופציה אחרת".

"אנחנו יוצאים לחלוב ולטפל בפרות בכל מצב", הוא אומר. "משאירים את הילדים הקטנים בבית עם האישה. אי אפשר לא לחלוב את הפרות וחייבים לספק מזון למדינת ישראל. יוצאים גם כשיש אזעקות".

דמלין מנהל במקביל רפת במושב מצליח, שגדלה בזכות שותפות של מספר משקים, ואת הרפת בקיבוץ רבדים. שתיהן רפתות גדולות, כל אחת מייצרת כ-3.5 מיליון ליטר בשנה. לפנות בוקר הוא כבר במכון החליבה. לא בשירות תפיסה כלכלית כזו או אחרת, לא כי שמאל או ימין ולא כמחאה, פשוט כי הפרות לא מחכות להפסקת אש. גם בימים שבהם האזעקות מפירות את השקט, סדר היום לא משתנה.

חולבים גם באזעקה

כשנשמעת אזעקה באמצע חליבה, אין זמן לדיונים. "משתדלים להגיע למיגונית ליד מכון החליבה. רצים יחד עם העובדים הזרים, ממתינים, נזהרים שלא ייפול עלינו שבר של יירוט ואז ממשיכים בחליבה. אם אנחנו בשדה באמצע קציר, משתטחים על האדמה ונושאים תפילה לשמיים".