רמי ואלון גור מגבעת יואב, לא מפסיקים לחדש בחוות הפיטאיה שלהם

הדבר הראשון שתפס אותי כשיצאתי מהאוטו בחניה של חוות הפיטאיה היה ריח פריחת ההדרים. ארומה משכרת של פרדס תפוז סיני פעיל שבתוכו נמצא המתחם. הדבר השני היה הנוף, מאחורי שדות שלף צהובים וכרמי זיתים וקדימה פתחת הסמך וחצי כינרת. פריים לוקיישן כמו שרק הגולן יכול להציע. אל תנאי הפתיחה המעולים האלה תוסיפו את רמי ואלון גור, אב בנו מגבעת יואב, ותקבלו מתחם קמפינג מתוקתק עד רמת הבדל ושילוב ייחודי בין תיירות וחקלאות.

רמי גור מותיקי הגבעה עוסק בחקלאות כבר שנים רבות ונדמה שאין ענף שלא נגע בו. הוא גידל ברווזים ושושן צחור ובננות וכרם יין ופרדס. בקיצור חקלאי מהתחלה ועד הסוף. בתחילת שנות ה-2000 הוא הבין שהסוד בחקלאות, כמו בשאר התחומים אם להודות על האמת, הוא הנישה. עדיף גידול נישה קטן וייחודי על פני גידול מסורתי עתיר דונמים וידיים עובדות. מפה לשם נתקל בחיפושיו בפיטאיה. הפיטאיה הוא קקטוס מקסיקני עם פרי שקצת קשה לתאר, הוא נראה כאילו אלוהים לקח את היצירתיות שלו אל הקצה ואז ברא אותו.

"הפיטאיה שאבא שלי הביא הגיעה מפרופסור יוסי מזרחי מאוניברסיטת בן גוריון", מספר אלון גור, "פרופסור מזרחי איקלם את הצמח המרכז אמריקני הזה בארץ ואבא שלי התלהב ועשה כ-50 דונם פיטאיה ו-10 דונם קובו בסביבות המושב וגם למטה בסמוך לכורסי".

"אנחנו משווקים כ-70 טון פרי על פני כל העונה לשוק הסיטונאי או עם צמח שווק. היעד שלי השנה הוא לעבור לשווק ישיר. משלוש סיבות, הראשונה המחיר שאני מקבל נמוך ואני תלוי בכוחות השוק, השניה היא המחיר הגבוהה שמשלם הצרכן בבית והשלישית והכי כואבת לי זה הפרי שמגיע לצרכן באיכות נמוכה כי שרשרת השווק בדרך לא יודעת לשמור על הפיטאיה כמו שאני יודע. יש פה מצב שגם אני וגם הצרכן הסופי מפסידים. יאמר לזכות הסוחרים שרק להם יש את היכולת לבוא ולרוקן לי את המקרר מכל הסחורה, אני לא מזלזל בזה. מערך שווק זה האתגר העיקרי שעומד בפני. אם עד היום התרכזנו בגידול הפרי וברגע שהוא נקטף "שכחנו" ממנו, עכשיו צריך לשווק ולנהל הזמנות ולהוביל ולגבות את הכסף. לא פשוט. השתתפתי לא מזמן בקורס דיגיבסטה לשיווק ישיר, של הג'וינט בשיתוף היחידה לחקלאות, שהתקיים במכון שמיר".

 קיבלתי שם כלים שיאפשרו לי להתמודד עם האתגר הזה וגם שמחתי לפגוש מגדלים מענפים שונים וללמוד איך הם עושים את זה. אבל אני נחוש להטמיע את הכלים שקיבלתי שם אצלנו במשק. בסוף זה יקרה".

הכל טוב ויפה אז למה אתם צריכים גם את מתחם הקמפינג?

"ב-2019, אחרי 10 שנים של סיבובים בארץ ובחו"ל, החלטתי לחזור למשק. התנאי של אבא שלי היה שקודם אשלים תואר ראשון אז למדתי חקלאות בתל חי והצטרפתי לעבודה. מהר מאד הבנתי שהמשק הזה לא יכול להחזיק שתי משפחות. זיהיתי צורך של מטיילים במקום לשינה פשוטה וזולה ועלה לי רעיון להקים מתחם קמפינג משולב עם המשק הפעיל. כשהייתי ילד זה היה המקום הסודי שלי לבוא לעשות קפה בשקיעה או להרשים דייט אז חשבתי למה לא לשתף ביופי הגולני הזה את עם ישראל. אבא שלי זרם איתי וניגשנו לעבודה. היום הוא אחראי על הצד החקלאי ואני על התירותי אבל שנינו עובדים צמוד ועוזרים אחד לשני איפה שצריך כמובן."