קטוף לי קילו דובדבן ג'מייקה

שעועית הגלידה, אגוז הסבון ובננה ליידיס פינגרז, הם רק כמה מעצי הפרי האקזוטיים שבשנים האחרונות נמכרים בישראל במספרים הולכים וגדלים.

ארי ליבסקר יצא לפגוש את האנשים שלא מוכנים להסתפק בעץ תפוז או לימון, ומצא את עצמו צולל לתוך סצנת אספנות עם מחירים בשמים, שתילים מוברחים ותחרות עזה בניסיון להשיג את עץ הפרי שאף אחד לא מכיר

שמשה מחלוף מדבר על העצים שלו, העיניים שלו מצטעפות והוא נראה קצת כמו ילד שנכנס לחנות ממתקים ולא יודע איפה להתחיל או במה לבחור. הוא בן 64, מתגורר בגבעת נילי ועובד בחברת החשמל, אבל מתחת לכסות הנורמטיבית הוא מטפח תחביב יוצא דופן: גידול עצי פרי אקזוטיים במיוחד.

עד לפני כשנתיים, כשמחלוף עדיין התגורר בגבעת עדה והגינה שלו היתה קטנה יחסית, ההעדפות הבוטניות שלו היו סטנדרטיות יותר והזכירו את אלה של רוב מגדלי עצי הפרי בישראל. היו לו עץ תפוז, עץ קלמנטינות ועץ אפרסמון, והוא היה שמח בחלקו.

אבל כל זה השתנה כשהכיר את התות הפקיסטני, שבישראל מכונה משום מה תות אפגני. מחלוף לא יודע אם הוא נמשך אל העץ הייחודי בגלל מוצאו המרוחק - מורדות הרי ההימלאיה — או בגלל סיבה אחרת, אבל משהו בפירות הסגולים־כהים דמויי האצבעות ריגש אותו. הוא נשאב לעולם של עצים נדירים יותר, עם שמות יוצאי דופן, ורצה עוד ועוד מהם. כשעבר לגבעת ניל"י, הבין זו ההזדמנות שלו לממש את משיכתו לעצי הפרי האקזוטיים.

"כשגרתי בגבעת עדה היתה לי גינה קטנה ולא היתה לי אפשרות לשתול הרבה עצים", הוא מספר. "כשעברתי לפה רכשתי שטח של חמישה דונם. כיום יש לי עליו כ־40 עצים וכשאצא לפנסיה אני מתכוון להגדיל את האוסף ל־200. עצים רגילים לא מעניינים אותי. מה שמרגש אותי זה רק האקזוטיים".

מחלוף הוא חלק מקהילה מתגבשת של חובבי עצי פרי אקזוטיים שבשנים האחרונות מתרחבת בזכות הרשתות החברתיות, ובעיקר משום שמגפת הקורונה גרמה לרבים מאיתנו להפוך לגננים חובבים.

כפי שניתן לנחש, ייחודיות מגיעה עם תג מחיר ייחודי: מחירו של עץ פרי אקזוטי צעיר מתחיל ב־600 שקל ומחירו של עץ בוגר עשוי להגיע גם ל־15 אלף שקל. מחלוף אומר שהסכום הממוצע שהוא הוציא עד כה על כל אחד מהעצים שצורפו לאוסף שלו הוא כ־2,500 שקל ושכבר השקיע בתחביב כמה עשרות אלפי שקלים, אבל הוא לא מתחרט. "זה לא זול אבל מדובר בהובי שלי ואני לא מסתכל על כסף כי יש לי אפשרות לשלם", הוא מסכם את הנושא.

ככלל, את חובבי עצי הפרי האקזוטיים אפשר להבדיל מסתם אנשים שמגדלים עצי פרי הודות לסממנים המאפיינים אספנות כפייתית. כמו אספני בולים, מטבעות ואמנות, הם חייבים להוסיף לאוסף הגדל והולך שלהם עוד ועוד עצים עם פירות ייחודיים: אגוזים שבישראל כמעט אינם מוכרים, בננות נדירות או סוגי פרי פיטאיה שאי אפשר לרכוש באף חנות פירות. חלקם מתמקצעים בעצים מסוימים, אחרים פשוט צריכים כמה שיותר מכל סוג. אבל מה שמאחד את כל האספנים שפגשתי, ללא יוצא מן הכלל, הוא הצורך העז שלהם להרשים אחרים בעושר של האוסף הפרטי שלהם, ולהיות יוצאים מן הכלל.