ציונות בתנאי שדה

האם רוח ההתנדבות תישמר ותשנה את מעמד החקלאות בישראל?

כשהתאילנדים עזבו, התנדבות בחוות חקלאיות הפכה לטרנד הרשתות החברתיות הוצפו בצילומים של ישראלים שהתחברו מחדש לערכים ולאדמה, ודיווחו בלייב על התעלות ואופוריה • כדי לנסות לשמר את המומנטום, משרד החקלאות יצא בקמפיין המבטיח מענק חודשי לכל מי שיעבוד בשדות • החקלאים מעידים שהמתנדבים הבינו לראשונה את הקשיים שלהם, ומקווים לראותם גם אחרי המלחמה • אפשר רק לקוות

עד לאחרונה הידע החקלאי של גנית שטר בר־יהושע - בימים כתיקונם דירקטורית לשיווק ולפיתוח עסקי - הסתכם פחות או יותר ביכולת להבדיל בין נענע ללואיזה.

שטר בר־יהושע, בת 43, נשואה ואם לשלוש בנות, אחת מהן תינוקת, מתארת קושי גדול שעבר עליה ועל משפחתה בתחילת המלחמה, שהביא אותם לברוח לקפריסין לשבועיים. אלא שהשהייה שם לא רק שלא הביאה לה מנוח, אלא להפך. "קמתי בכל בוקר מול הים", היא משחזרת, "ושאלתי את עצמי מה אני עושה פה. כל הזמן הייתי צמודה לחדשות - אבל מרחוק אתה לא יכול לעשות כלום".

כשבוע אחרי שחזרו לישראל, יחד עם כמה חברים לעבודה, היא החליטה להתנדב לקטיף תפוחים בקיבוץ אורטל ברמת הגולן. את החוויה, שנמשכה שש שעות, היא מתארת כך: "זה היה ממש מדיטטיבי. הפעולה החוזרת של הטיפוס בסולם, קטיף התפוחים והנחתם בסל, ההליכה למכל, ושוב ושוב - היתה בשבילי סוג של מדיטציה. היינו שמונה אנשים וקטפנו 4.5 טונות תפוחים. שש שעות לא דיברנו על המלחמה, צחקנו וסיפרנו בדיחות. אחר כך עצרנו לאכול בכביש 90. וכמונו היו עוד המוני מתנדבים, כך שזה היה מאוד עוצמתי".