על רק הימשכות המלחמה: האם נמצא הפיתרון למשבר החקלאות?

כמעט ארבעה חודשים בתוך המלחמה ושוב עולה הסוגיה המדאיגה של הביטחון התזונתי של מדינת ישראל. בין אם זה חרם, בין אם אלו החות'ים, שגורמים לעיכוב סחורות בדרכן לישראל,

בין אם אלה חברות שהפסיקו ואולי יפסיקו בעתיד לשנע לכאן סחורה. וזה עוד לפני שדיברנו על החקלאים הישראלים, שעדיין אין צפי לשובם אל המטעים שנמצאים בקרבת הגבול בצפון ובדרום. נוסיף לכך את העובדה שאין עדיין צפי לסיום המלחמה ואפשר כי לא יהיה מנוס מפתיחת חזית נוספת בצפון, וניווכח שגם היבולים של השנה הבאה בסכנה.

כשאני מזכירה לאורי פדרמן, המנכ"ל והבעלים של קבוצת F&S, אשר בבעלותה חברות בתחומי המזון והחקלאות בארץ ובעולם, וגם יו"ר רשת הקפה לנדוור, את תקופת הקורונה, הוא אומר שאומנם זו היסטוריה, אבל היא שוב חוזרת. ומה אנחנו עושים עם זה? לא הרבה בינתיים וחבל.
"הביטחון התזונתי של ישראל נמצא בסכנה אמיתית, ומה שיכול להציל אותו זה ענף האגרוטק" אומר פדרמן, "המלחמה הבהירה לנו שאסור להיות תלויים בייבוא חיצוני, ואחת המשימות החשובות של המדינה בימים אלה היא השקעה גם מצד המדינה. כל עוד זה לא יקרה עלול להיווצר מצב שלא יהיה אוכל לאזרחים".

זו מגמה שהולכת ומתפתחת רק בישראל?
"מה שקרה עוד לפני הקורונה הוא תהליך גלובליזציה והתייעלות שהתקיים במקביל בכל מיני מקומות בעולם. מפעלים וחברות הבינו שהרבה יותר כדאי להם מבחינה כלכלית לייצר במקום אחד, לשנע למקום אחר ולהוריד עלויות עד כמה שאפשר. זו הייתה תקופה שכל מה שהעסיק את כולם היה הורדת העלויות הכלכליות, וניצול מקסימלי של רווח. אז העסק הזה עבד באמת נפלא עד שפרצה המגיפה והדברים החלו להשתנות".
מדינות החלו להסתגר, גבולות נסגרו ואני זוכרת שגם בישראל התחילו לדבר על היום שאחרי, ועל כך שאנחנו חייבים ליצור פה תעשייה מקומית חזקה.

"זה קרה בהרבה מאוד מדינות. באיחוד האמירויות למשל, הם פתאום מצאו את עצמם עם 95% יבוא מתוך כלל המזון במדינה ושמו להם למטרה בשנים הקרובות להגיע לפחות ל־20% של ייצור עצמי על ידי הקמת מפעלי מזון וחקלאות. זה קרה גם בישראל. את זוכרת את האונייה שנתקעה בסואץ ויצרה פקק מטורף? זה היה בסך הכל עניין של כמה ימים, והעלה את כל המחירים בצורה דרסטית, וזה קרה עוד לפני כל הסיפור הזה עם החות'ים כרגע.