עבודת החקלאים: יש לנו הזדמנות לצמוח מתוך השבר

יש לנו הזדמנות לצמוח מתוך השבר. על המדינה לאפשר לחקלאים לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב: לגדל מזון טרי ובריא במדינתנו

המתקפה של חמאס ומלחמת “חרבות ברזל” תפסו את מערכות המדינה מופתעות ולא מוכנות. שוב הוכח כי מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד גם בחירום, ומה שהוחלש בשגרה יהיה פגיע ברגע האמת. החקלאות היא אחד הענפים שנפגעו בצורה הקשה ביותר, כיוון שהמלחמה תפסה את החקלאות הישראלית חלשה מתמיד, לאחר שנים של ייבוש והחלשה מכוונים ושיטתיים. גם החקלאים החרוצים והיצירתיים ביותר לא יכולים לעמוד מול בירוקרטיה משתקת.

עם כלל לבנות היסוד שהתנפצו להן באותה שבת ארורה, התנפצו גם מוסכמות שזעקנו לגביהן במשך שנים. למשל ההישענות על מדינה אחת המספקת עובדים לחקלאות. אינספור פעמים טענו שצריך לפתוח ולקדם הסכמים בילטרליים עם מדינות נוספות ולהגדיל את מכסות העובדים הזרים בחקלאות. ערב המלחמה היו חסרים 18 אלף עובדים, וברגע האמת יצאו את המדינה כ־15 אלף עובדים מתוך 31 אלף שהיו כאן. הפגיעה בפעילות החקלאית אנושה, והחלטת הממשלה על הבאת 5,000 עובדים זרים בלבד היא לעג לרש.

מה שהיה כבר לא יהיה. החקלאים לא יקבלו יותר את העובדה שהמדינה שולחת אותם להתמודד עם חקלאים מטורקיה ומדינות נוספות בידיים קשורות. העובדה שבשעה שברפתות נלחמו כדי לחלוב את הפרות בימים שלאחר האסון - הותר לייבא חלב מפולין, היא בלתי נתפסת. כך גם הייבוא מטורקיה בשעה שארדואן מביע בגלוי תמיכה בחמאס. אך המכה היא לא רק מורלית אלא גם כלכלית. חקלאי ישראל ידעו להתמודד עם כל תוצרת זרה, ובלבד שיזכו להזדמנות הוגנת בעלויות השכר, במחירי המים, בתשומות החקלאיות שניתן להשתמש בהן ועוד. אבל לא ניתן לצפות שהם יוכלו להתמודד בתחרות הוגנת מול מגדל טורקי שמשלם עשירית מעלות כוח האדם, לא משלם על מים ומשתמש בתשומות חקלאיות, כמו דשנים וחומרים מסוכנים, שהוצאו משימוש בישראל זה מכבר.

האירועים והמשבר החמור שבו אנו נמצאים מהווים הזדמנות לתיקון אמיתי. אחת הרעות החולות היא פיזור הסמכויות בין שלל משרדים, חלקם מיותרים, וחוסר יכולת לתת מענה למצב. אנו נתקלים לא פעם במצב שבו גורם ממשלתי עושה את שלו, אך נדרשים עוד שלושה מהלכים מקבילים משלושה משרדים או רשויות שונים, כך שבפועל לא קורה דבר.

בידינו הפתרון: שחרור החסמים והעמדת אמצעי הייצור הבסיסיים לטובת החקלאים יבטיחו את ביטחון המזון