מעט בשדות, לא הרבה במחקר ובניהול: המצב העגום של נשים בחקלאות בישראל

רק 15% מהעצמאים בתחום החקלאות הן נשים, שיעור הנשים בסגל האקדמי הוא 25%, וכל מנהלי מכוני המחקר בתחום הם גברים.

כך עולה מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. ויש יוצאות דופן: חקלאיות ותיקות מהצפון והדרום מספרות על הקשיים וההצלחות בתחום הנחשב גברי

דו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בנושא נשים בחקלאות, מציג תת ייצוג משמעותי בתחום. כך, לדוגמה, בשנת 2019 שיעור הנשים מקרב כלל חברי הסגל האקדמי בישראל היה 45%. שיעור הנשים מקרב הסגל האקדמי בתחום החקלאות עמד על 25% בלבד - התחום עם אחוז נשות הסגל הנמוך ביותר בישראל.

עוד ממצא הוא שבשנת 2019 נשים היו רק 15% מהעצמאים בתחום החקלאות. אחוז העסקים החקלאיים בניהול נשים, אשר מעסיקים עובדים שכירים, נמוך יותר ועומד על כ-10% בלבד.

אז למה המצב הוא כזה?

דבורה אדלר (65), מהחקלאיות הוותיקות בישראל, היא בעלת מטעים ביישוב מירון. היא פעילה למען שמירת החקלאות במדינת ישראל. "אני בחקלאות כל חיי", היא מספרת. "תקחו את מספר השנים שלי ותורידו את שנות הלימוד וזה הזמן האמיתי".

אדלר הוסיפה: "נולדתי לחקלאות. אני בת מושב מירון. זו אהבה לטבע, למקצוע. אני אגרונומית במקצועי, וזו גם אידיאולוגיה. כל החקלאות הישראלית די בדעיכה, וזה באופן טבעי יותר מקצוע גברי. קודם כל שנכניס אנשים לחקלאות, לפני שנכניס נשים. למה אין יותר נשים? זה לא מקצוע קל מבחינה פיזית. אבל דווקא במחקר אני רואה נשים. בפקולטה בחקלאות, בזמני, היו הרבה בחורות".