מי שלא אופטימי לא יכול להיות חקלאי

בעקבות ה-7 באוקטובר, החקלאי יואב אפרתי מזיכרון יעקב מצא את עצמו ללא ידיים עובדות.

הוא מגדל מאות דונמים של מטעים - והעובדים הזרים הפסיקו להגיע. מול כל האתגרים ובעזרת הסיוע משופרסל והציבור בישראל, הוא ממשיך לגדל תוצרת חקלאית כחול לבן עם חיוך על הפנים: ״חקלאות זאת אופטימיות, צריך לקוות שהכל יהיה טוב, בלי קשר לאירועים הנוכחיים״

ביקרנו אצל החקלאי שהוא דור שלישי לחקלאות, שמנסה דווקא בתקופה הזו להסביר למה חקלאות היא שליחות וערך ומה עוזר לו לצלוח את התקופה המורכבת. יואב אפרתי: "זה מאוד מאוד מחמם את הלב ומרגש שפתאום באים ועוזרים לחקלאים"

ב-7 באוקטובר, בשבת אחת, יואב אפרתי מזיכרון יעקב נאלץ להיפרד מרוב העובדים שלו. אפרתי, שמגדל מאות דונמים של מטעים, מתבסס בעבודה היום-יומית שלו על פועלים הזרים שעוזרים במהלך כל השנה. בחודשיים האחרונים הם הפסיקו להגיע – ואפרתי נסמך על מתנדבים טובים שמגיעים לסייע.

"לצערנו מה-7 באוקטובר השתנתה כל המערכת של העובדים במשק", מסביר אפרתי על המצב, "החוסר הוא מאוד גדול כרגע, אצלי במשק חסרות 50 ידיים עובדות מקצועיות בכל יום ואחד. עשינו כמה שינויים במשק, האורזות עברו לקטוף והמתנדבים שהגיעו בהמוניהם באו לארוז וחלקם גם באים לקטוף פרי הדר והעזרה מאוד מאוד גדולה".