מחדל המים בגליל ובגולן בלתי נתפס

תמונה קשה של מצוקה הולכת ומעמיקה – בעיקר בענף המטעים בגליל העליון וברמת הגולן שנפגע קשות במלחמה

סובל גם מבצורת קשה וממחדל מתמשך של שנים, שבמהלכן המדינה לא השקיעה כנדרש בתשתיות ההולכה והניהול של משק המים ■ ״אנחנו מדברים על אזור שהוא אסם הפירות של מדינת ישראל”, מדגיש ירון בלחסן, “המטעים בסכנת קריסה”.

הביטוי הציורי והכואב “בעוד הארץ טובעת – הכנרת מתייבשת” ,ממחיש היטב את המציאות המורכבת עמה מתמודדים חקלאי הגליל והגולן, במיוחד במהלך דצמבר 2025. מדובר בתופעה אקלימית והידרולוגית מורכבת: אזורים נרחבים במרכז ובדרום הארץ חווים הצפות ושיטפונות עזים, בעוד שאגן הניקוז של הכנרת בצפון נשאר שחון באופן חריג.

הניגודיות הבלתי נתפסת: שיטפונות בדרום מול “מדבר” בצפון

כתבות רבות מתארות מציאות של “ישראל חצויה”. במישור החוף, בנגב ובערבה ירדו גשמים בעוצמות אדירות שגרמו להצפות ולזרימות עזות בנחלים. לעומת זאת, אגן הניקוז של הכנרת – הכולל את הגליל העליון והגולן – סובל מבצורת קשה:

• האדמה כמהה למים: חקלאים בצפון מספרים שהאדמה יבשה כל כך שהיא נראית כמו “במדבר”, והגשמים המעטים שירדו נספגים מיד בקרקע ואינם יוצרים נגר עילי שמגיע לאגם.
• מפלס שלא זז: למרות הסערות במרכז הארץ, מפלס הכנרת עלה רק בסנטימטרים בודדים ולעיתים נותר ללא שינוי לאורך ימים שלמים.

הפגיעה בחקלאות בצפון

גם בשנה שעברה סבלו חקלאים בגליל העליון ובגולן ממחסור משמעותי במים, ופגע קשה במקורות השקיה הטבעיים. השנה, החוסר במים ממשיך ומסב לחץ כבד על החקלאות בצפון:

• השפעה על גידולים: פירות וירקות, מטעי זיתים, כרמים ושדות חקלאיים נזקקים להשקיה מסיבית כדי לשרוד, מה שמכביד על החקלאים מבחינת עלויות ומשאבים.
• התמודדות עם בצורת מתמשכת: חקלאים רבים מדווחים שהאדמה סופגת את מעט הגשמים אך אינה יוצרת זרימה שמזינה את הכנרת – מצב שמקשה על תכנון השקיה וחוסך משאבים מוגבלים.

הסמל להתייבשות: האי צץ מחדש

אחד הסימנים הוויזואליים החזקים ביותר להתייבשות הכנרת הוא הופעתו המחודשת של “האי” מול חוף מעגן. האי, שהיה מכוסה במים בשנים הברוכות 2020–2024, נחשף שוב עקב שילוב של אידוי מוגבר וירידה דרמטית בכמות המשקעים בצפון. חשיפת האי נחשבת לסמל מציאות עגומה ומהווה תזכורת חדה לכך שהאגם רחוק מלהיות בטוח.

נתונים מדאיגים: החורף היבש ביותר מזה מאה שנה

מומחי רשות המים, דוגמת ד”ר אייל זיגל, מזהירים כי מדובר בשנה חריגה לרעה:

• זרימות הירדן: זרימת הירדן, המקור המרכזי למילוי הכנרת, נמצאת בשפל כמעט של מאה שנה.
• ירידה במפלס: נרשמה ירידה של מעל 2.5 מטרים בשנה האחרונה – פי שניים מהממוצע בשנות בצורת קודמות.
• חציית הקו האדום: בסוף 2025 צוין במקורות שונים שהמפלס כבר ירד מתחת לקו האדום התחתון.

הפתרון הטכנולוגי: “המוביל ההפוך”

בתגובה למצב החירום, הופעלה מערכת “המוביל הארצי ההפוך”, בה מזרימים מים מותפלים מהים התיכון ישירות לכנרת דרך נחל צלמון. המטרה: למנוע המלחת האגם ולשמור על המערכת האקולוגית שלו.

מסקנה

תמונות מהתקופה האחרונה מציירות תמונה פרדוקסלית: בעוד רחובות במרכז הארץ מוצפים, הכנרת נשארת “מחוץ למשחק” של הגשמים. הפער הזה מדגיש את חוסר היציבות של משבר האקלים, שבו אזור קטן כמו ישראל חווה קיצוניות הפוכה במרחק של קילומטרים ספורים – מצב שמקשה במיוחד על החקלאים בצפון שמתקשים להתמודד עם בצורת מתמשכת ועלויות השקיה כבדות

בלחסן: ״החקלאות בגליל העליון ובגולן בקריסה – ואין פתרון באופק

בשיחה שקיימתי עם ירון בלחסן על מצבה של החקלאות בצפון, עלתה תמונה קשה של מצוקה הולכת ומעמיקה – בעיקר בענף המטעים בגליל העליון וברמת הגולן. “אנחנו מדברים על אזור שהוא אסם הפירות של מדינת ישראל”, הוא מדגיש, “המטעים בסכנת קריסה”.

לדבריו, האזור ספג פגיעה כפולה: שנתיים של מלחמה שפגעו בחקלאות , בתשתיות וביכולת העבודה, ובמקביל משבר מים חמור. “לא ירדו גשמים, אין מקורות משלימים, והגליל והגולן מנותקים מהמערכות הארציות. אין חלופה אמיתית לחיבור האזור”, הוא אומר.

בשנה האחרונה המטעים קיבלו רק כ־500–600 קוב מים לדונם במקום כ־900 קוב הנדרשים, מה שהוביל ליבולים נמוכים והרב פחות פרי.

בלחסן מציין כי מגדלים רבים נאלצו לדלל מטעים באופן חריג, כדי להתאים את המטעים לכמות המים וכל זאת אחרי שהגדשניקים כבר ויתרו מראש על גידולים. “זה אסון לענף הנשירים, לענף הגלעיניים ולענף התפוחים”, הוא קובע. “

אם המדינה לא תתעשת תיהיה קטסטרופה , בזמן שבשפד״ן נשפכים כ־100 מיליון קוב מים לים – והחקלאות בצפון מתייבשת”.

מעבר לפגיעה החקלאית, מדובר גם במחדל לאומי רחב יותר. “זה לא רק משבר לענף הפירות, אלא גם פגיעה תיירותית ותעסוקתית. אזור שלם שנפגע במלחמה נותר בלי מים, בלי עבודה ובלי אופק”, הוא מסכם, וקורא למעורבות מיידית של הממשלה, רשות המים והשרים הרלוונטיים – בהם שר החקלאות השר זאב אלקין המכהן כשר במשרד האוצר ואחראי על מנהלת תקומה ומנהלת שיקום הצפון – לפני שאסם הפירות של מדינת ישראל יקרוס

בני בן מובחר ראש המועצה האזורית מבואות חרמון :״שפיעת הנחלים כלומר כמות המים הזורמת בנחלים , הם מקור המים היחיד לחקלאות אצבע הגליל והגליל העליון, מבואות החרמון ומרום הגליל היא הנמוכה ביותר שנמדדה ב70 השנים האחרונות

ההזרמה לכינרת לא עוזרת לחקלאי הגליל כי אין צנרת הולכה מהכינרת לגליל

רשות המים כבר הודיעה שההקצאות לשנת 2026 יהיו נמוכות ב 35 אחוז משנים רגילות

ובנוסף הודיעו לנו שלא ינתנו פיצויים לחקלאים על מחסור במים לגידולים ולטובת הזרמת המים בנחלים״

ח״כ אלון שוסטר, שר החקלאות לשעבר (כחול לבן):

״מעבר לדברים הכואבים והנכונים של חברי, ירון בלחסן, ראוי לציין שהסכם הסחר המתהווה עם ארה״ב, גוזר איום נוסף, חריף ביותר, על מספר ענפים, ביניהם ענפי המטעים בגליל ובגולן.

ראש הממשלה אחראי ללוות את הסכם פתיחת הייבוא מארה״ב לישראל, בתמיכה משמעותית של הענפים שינזקו. ממשלת ישראל צריכה ״לשכב על הגדר״ למען חקלאיה, בדיוק כפי שטראמפ עושה זאת עבור חקלאי ארצו.״

ח״כ רם בן ברק( יש עתיד): ״הממשלה החליטה לוותר על חקלאות ישראלית״.