מחבקים את החקלאים: המתנדבים שהצילו את הדרום

מעט אחרי 7 באוקטובר, החקלאי יוסי ענבר ממושב אוהד איבד את כל התאילנדים שעבדו בשדות שלו וחששו להישאר.

כשהכל נראה אבוד, הגיעה שיחה מארגון "לקט ישראל": "כל השנים אתה ואביך תרמתם לנו, עכשיו תורנו להחזיר". עשרות אלפי המתנדבים של הארגון סייעו לחקלאים להתגבר על המצוקה, ועשו זאת לצד משימותיהם הקבועות: לקטוף תוצרת חקלאית שבלעדיהם הייתה הולכת להשמדה ולהעבירה למאות אלפי נזקקים, בתוספת של ארוחות חמות

ישראלים רבים שהולכים בחודשים האחרונים לסופר נתקלים בתופעה מדאיגה: מכניסים לעגלה את אותה כמות מוצרים שתמיד קנינו, מגיעים לקופה – והמחיר בשמיים. אם מצרפים לכך את העובדה שבגלל המלחמה הורע מצבם הכלכלי של משקי בית רבים, מגיעים לתוצאה עגומה: סקר שנערך ב"ידיעות אחרונות" בדצמבר 2024 גילה כי 17 אחוז מהמשפחות קונות פחות פירות וירקות מאז תחילת המלחמה. בנוסף, 21 אחוז מההורים לילדים צעירים מצמצמים רכישת תוצרת טרייה בשל המצב. בתרגום למספרים, מדובר במיליוני ישראלים.

לא רק הצרכנים נמצאים במצוקה. גם החקלאים עברו מאז 7 באוקטובר תקופה שהייתה כנראה הקשה בחייהם המקצועיים. אחד מהם הוא יוסי ענבר, דור שלישי לחקלאים ממושב אוהד. אין דבר שהוא אוהב יותר מעבודת אדמה. כל ירק וכל פרי שהוא נוטע, שותל וזורע, הוא חלק ממנו, מאז ומתמיד. אבל גם האופטימיות האדירה של ענבר עמדה במהלך המלחמה במבחן.

"אני אדם אופטימי מטבעי", מספר ענבר, "בעיניי, אין דבר יותר יפה מלשתול שתיל באדמה ולראות אותו גדל. זה כמו לראות תינוק שנולד וגדל. כשהגיע 7 באוקטובר, המכה הייתה קשה. באו לפה מחבלים, לבית שלנו, לגן העדן שלנו, ורצחו את החברים שלנו. אשתי היא בת בארי במקור. סבתא שלה נרצחה והרבה מהחברים שלנו נרצחו בבארי".