מזקקת הליקרים בצל המלחמה: "אנחנו כאן אחד בשביל השני"
מזקקת הליקרים המשפחתית בהרי ירושלים נולדה בכלל במאה הקודמת באירופה
אבל אחרי שבני המשפחה הקימו אותה שוב בארץ והחליטו להשתמש רק בפירות מקומיים, הם מתמודדים עכשיו עם השלכות המלחמה ועם חקלאים במצוקה: "כולנו זוכרים מה נלקח מסבא רבא שלי אז בצ'כוסלובקיה על ידי הנאצים"
תפוחים מגבול לבנון, תאנים מבקעת הירדן: לסבא רבא של רני הולנדר היה יקב ומזקקה בצ׳כוסלובקיה, אבל אחרי שהנאצים לקחו להם את העסק והמשפחה עלתה לארץ, הנכדה, רני, הקימה מחדש את המזקקה במושב בית מאיר בהרי ירושלים. העסק של הולנדר שרד כמעט הכל - הצתה מכוונת, קורונה, אירועים ביטחוניים - ועכשיו מתמודדים שם עם השפעות המלחמה על ענף החקלאות, משום שכל הליקרים שלהם והשנאפס מיוצרים מזיקוק של פירות טבעיים - כולם תוצרת הארץ.
זמן קצר אחרי הפתיחה, לפני שמונה שנים, הבינו בני משפחת הולנדר שהמזקקה לא יכולה להתקיים רק מתזקיקים, ובני המשפחה החליטו להכניס תהליך ייצור נוסף במהלכו משתמשים ברכז פרי טבעי - מתכון משפחתי עתיק ששופר בעזרת טכנולוג מזון. במזקקה מייצרים שני מוצרים - שנאפס וליקר - שניהם מבוססים על פירות עונתיים, ישראליים. לאורך השנים נוצר גם קשר אישי עם החקלאים המקומיים, שמהם הם רוכשים את הפירות.
