לא פחות מהחינוך והביטחון: משרד החקלאות חייב להפוך לתיק אסטרטגי

עמית יפרח

משרד החקלאות חייב לקבל בחזרה אליו סמכויות רבות שנלקחו ממנו לאורך השנים, ולחזור להיות זה ששומר על הענפים המתוכננים מהאיום המתמיד של ייבוא ושוק חופשי תוך הגנה מתמדת על היצרן המקומי

בימים של לחימה כמו במבצע "שומר החומות", חקלאי הדרום הם "שומרי היבול". חשופים במספר חזיתות, הם יוצאים לשטחי האש כל בוקר, מעבדים, קוטפים, משקים, ומחרפים נפשם על מנת לא לעצור את התוצרת הטרייה שתגיע למקלטים. כי חקלאות איתנה היא בטחון תזונתי. 

אנו עוקבים בדריכות ובדאגה אחר ההתמודדות המופלאה של תושבי הדרום בוודאי אלו שבתיהם אינם ממוגנים מול ירי הרקטות מעזה. במקביל חקלאי עוטף עזה מתמודדים עם ירי הרקטות אל מול הצורך להמשיך ולעבד את השדות החקלאיים כאשר השטחים עולים באש, ישנו מחסור בעובדים בשל הסגר והוראות הצבא לא להגיע לשטחיהם הצמודים לגדר. אנו גאים כי גם עכשיו, תחת אש בלתי פוסקת החקלאים שלנו ממשיכים לעבד את השדות, לקטוף פירות וירקות, לחלוב את הפרות ולהמשיך לספק כיפת ברזל חקלאית לאזרחי ישראל בעת מבצע "שומר החומות". 

החקלאות הישראלית היא תיק ביטחון המזון. היא זו המספקת ביטחון מזון לכלל אזרחי המדינה – פירות וירקות, חלב וביצים לצד שמירה ממשית על גבולות המדינה - בצפון מול לבנון וסוריה, בעוטף עזה סמוך לשטחי החמאס, בגבול מצרים ובגבול ירדן. תנאי הפתיחה של החקלאות הישראלית הם בלתי אפשריים בהשוואה עולמית - מדינה מדברית, משאב הקרקע קטן, מוגבל ומאוים אורבנית, מחירי מים יקרים, מציאות ביטחונית רעועה ובעייתית. אין בעולם חקלאים ששדותיהם נשרפים מטרור עפיפונים או שהם נאלצים להפסיק לעבד את אדמתם בגלל ירי או חשש לחדירת מחבלים. ובכל זאת החקלאים שלנו מעבדים עד התלם האחרון.