"לא נכבוש את שוק הטחינה המקומי, אבל יהיו יצרנים שבזכותנו לא יצטרכו לדאוג מהחות׳ים"

ישראל היא צרכנית השומשום השנייה בעולם לנפש. במשך שנים נסמך הענף על יבוא, ועכשיו מנסים בקיבוץ מגל להחזיר לפחות חלק קטן ממנו לגידול מקומי,

עם 700 דונם של זן ישראלי חדש בשם "מיקה". בבית הבד של הקיבוץ כבר מפיקים ממנו טחינה ושמן שומשום מופלאים. "חקלאות זו כיפת הברזל הקרקעית שלנו, אם נתבסס על יבוא אין לנו מה לחפש כאן" 

לא פחות מ־80 אלף טונות של שומשום מגיעים לישראל בכל שנה. ברוב התוצרת משתמשים כמרכיב ליצירת ממרח החומוס. השומשום מגיע בעיקר מאתיופיה, "או כך לפחות אנחנו רוצים לחשוב", אומר מנכ"ל בית הבד "מסיק מגל" אורן הכסטר, "כי חלק גדול מהשומשום מגיע ממדינות כמו סודן ולוב — חברות טובות שלנו".

כחקלאי וכמנהל הכסטר אומנם לא ממש אוהב את המונח "ביטחון תזונתי", אבל מאמין ש"חקלאות זו כיפת הברזל הקרקעית של מדינת ישראל. אם נאבד אותה, אם נתבסס על יבוא ולא נעשה חקלאות ישראלית איכותית, אין לנו מה לחפש כאן". זה בדיוק מה שהוא מנסה לספק: כרמי הזיתים הראשונים של קיבוץ מגל שבשרון ניטעו ב־2005, וב־12 שנות פעילותו הפך בית הבד המצטיין של הקיבוץ למוביל בתחומו בישראל. "אנחנו היצרן המגדל, כלומר זה שמייצר שמן זית רק מזיתים שלו — הכי גדול בארץ", אומר הכסטר בגאווה. במגל מגדלים שבעה זני זיתים. מכל אחד מיוצר שמן זני ויש גם את בלנד הבית ושמן זית אורגני. טעמתי את כולם והם נפלאים. אלה שמנים מורכבים, ארומטיים, חלקם עדינים וחלקם עוצמתיים, עשבוניים או פירותיים. מרתקים. השמן הכי נמכר הוא מזית מזן קורנייקי, שהוא מתוחכם ומורכב.

אבל להכסטר, בן 50, כל זה לא הספיק. לא היקף הייצור הגדול ולא התהילה שלה זכו השמנים שלו. "יש לי אופי יזמי. התחלתי את דרכי כחקלאי והתגלגלתי להיות מנכ"ל. חיפשתי עוד מוצר שיכול להתחבר לדנ"א של מסיק מגל. חיפשתי משהו שאני יכול גם לגדל, גם לייצר את המוצרים שלו וגם לשווק אחר כך לצרכן — אז חשבתי על שומשום לטחינה".

ישראל היא צרכנית השומשום מספר 2 בעולם לנפש אחרי סין, אומר הכסטר, "אלא שבעוד בסין רוב השומשום הולך לשמן שומשום, כאן הוא כמובן הולך לטחינה. מסיק מגל מייצרים כעת את שני המוצרים: גם טחינה וגם שמן שומשום, ולצידם זרעי שומשום בתפזורת.

עד שנות ה־20 של המאה ה־20 גידלו בישראל שומשום בהיקפים מאוד גדולים — אלפי דונמים. אבל ענף החקלאות הזה נעלם כמעט לגמרי עד שנות ה־60. מי שהחזיר את השומשום לארץ היה פרופ' צביקה פלג מהפקולטה לחקלאות ברחובות, שהתחיל לפתח זנים חדשים שמתאימים לאקלים המקומי.