יש המון אקשן בחקלאות

ירון ממן מקיבוץ אשדות יעקב קם בחמש בבוקר, נרדם קצת לפני חצות, ולא, הוא לא ישן בצהריים. ואם יש משהו שחשוב לו להעביר בכתבה זו, זה הסטראוטיפ הלא מוצדק שהודבק לפועלים התאילנדים

אני מגדל הכל: אבטיחים, מלונים, תירס, ברוקולי, שעועית, בצל ושום. בעבר גידלנו פלפלים במשך שש שנים, אבל הפסקנו כי הפסדנו כסף רב. צריך לזכור שאנחנו נמצאים ליד הכינרת, והקרקע כאן פחות מתאימה לגידול פלפלים כמו בערבה. כשאני חושב על זה, אין עוד הרבה גידולים שלא התנסינו בהם. אנחנו כל הזמן חושבים על הדבר הבא".

סדר יום

"אנחנו נפגשים בעבודה ב-5:00 בבוקר, אז לרוב אני מתעורר שעה קודם. אצלנו לא אוכלים ארוחת בוקר, כי חבל על הזמן, אנחנו מדלגים ישר לצהריים. לישון בצהריים? מה פתאום, מי ישן היום בצהריים? בלילה אני נרדם בדרך כלל בסביבות 23:00".

אם לא הייתי חקלאי...

"אני לא אוהב את השאלה הזו. מאז שאני ילד אני אוהב את החקלאות, אז אני לא יודע אם הייתי משהו אחר. גם אם הייתי עוסק במשהו אחר, לא בטוח שהייתי נהנה כמו שאני נהנה ממה שאני עושה היום".

עונה אהובה

"אני איש של חורף. איך מסתדרים עם הגשם? כשיורד גשם אף אחד לא עובד, אז שלא יספרו סיפורים. אני אוהב את הקור, כי אין לנו הרבה ימים קרים בשנה. הקיץ אצלנו זה מדבר אחד גדול, וזה פחות כיף".

קורונה

"השנה האחרונה הייתה מאתגרת, בהרבה מאוד מובנים. בחקלאות אתה לא כל כך מרגיש את זה, כי אתה כל הזמן עובד. משק חיוני כמו החקלאות, אי אפשר להשבית. כמו שבן אדם צריך לאכול כדי לגדול, כך גם הפירות והירקות. הבעיה היא שבשנה האחרונה הרבה מאוד עסקים היו סגורים. בתי המלון והמסעדות שבתו מפעילות, ולכן היה קשה לשווק את התוצרת שלנו. מצד שני, עכשיו השמים סגורים ואנשים לא טסים כמו שהיו רגילים בשנה רגילה בעונה הזו, אז כל מה שהפסדנו בקורונה אנחנו משתדלים להשלים בתקופה הזו".

פועלים

"בצוות של גד"ש אנחנו 12 אנשים, יש לנו חמישה פועלים זרים מתאילנד. הם אלופי עולם, העובדים הכי טובים במדינה. יש לי רק בעיה אחת איתם, וזה שהם מגיעים לתקופה קצרה של חמש שנים. בשנה הראשונה הוא מתמקצע ואז הוא ממשיך לעבוד במרץ מבלי לעצור לרגע. אחרי חמש שנים הוא הולך, ואתה צריך להכשיר פועל חדש. הם אנשים מאוד נחמדים, מאוד מקצועיים. רובם מגיעים מהכפרים בתאילנד והם מכירים מצוין את המקצוע. כשהם מגיעים לארץ הם אוכלים רק אורז, זה כמו לחם בשבילם. ברגע שהם מכירים את הלחם שלנו, הם מתמכרים לזה. מה שאני לא אוהב זה את כל הסיפורים שממציאים עליהם. 20 שנה אני שומע סיפורים מוזרים על האוכל שלהם. זה ממש לא נכון, ואם ייצא משהו טוב מהכתבה הזו, זה שיפסיקו להתייחס אליהם כך".