חקלאות ותיירות: איך משקמים את מדינת ישראל דרך תיירות וחקלאות?
בחג השבועות, חג שמדבר על החיבור העמוק לאדמה ולשורשים, חשוב לזכור עד כמה המלחמה פגעה בשני אספקטים מרכזיים של כלכלת ישראל: החקלאות והתיירות.
לא מדובר רק בשני ענפים נפרדים, אלא בתשתית לאומית אחת, שחקלאות ותיירות בהן הולכות יד ביד ומזינות זו את זו
המלחמה פגעה קשות בשגרת החיים בפריפריה - באזור הצפון והדרום - ופגעה קשות בחקלאים ובמגדלים שמהווים את עמוד השדרה של התוצרת המקומית. במקביל, תיירות הפנים והחוץ ספגה מהלומה קשה בעקבות הסיטואציה הביטחונית המורכבת.
הפגיעה ההדדית הזו מחייבת חשיבה מחודשת: כיצד לשלב בין שיקום החקלאות לשיקום התיירות בצורה שתחזיר חיים לאזורים, לתושבים ולכלכלה המקומית? אני טוען ששיקום החקלאות חייב לכלול את שיקום התיירות - והפוך.
דוגמה מובהקת למיזם תיירותי־חקלאי שמחבר בין תיירות, תוצרת מקומית וזהות תרבותית הוא שוק האיכרים בכפר כמא, שמזכיר את השווקים שאנחנו רואים כאשר אנחנו מטיילים בערים באירופה. שוק האיכרים המקומי מציע סחורה איכותית וטרייה מהחקלאים המקומיים, ואת הסחורה מביאות לשוק נשים שהיו מובטלות עד אז. פרויקט זה מהווה מודל לשילוב בין פעילות חקלאית אותנטית, שיקום תעסוקה ומעגל כלכלי של עיר, לבין חוויית תיירות עשירה.
השוק מאפשר לחקלאים להרחיב את מקורות ההכנסה שלהם תוך יצירת קשר ישיר עם המבקרים, נוספים מקומות עבודה, ותיירות רבה נמשכת מבחוץ. מיזמים מסוג זה הם בעלי פוטנציאל אדיר בשיקום כלכלי וחברתי של האזור.
