הפירות הצמאים של אגן הים התיכון

ענבים, חיטה ותירס: על פי מחקר חדש, גידולים חקלאיים פופולריים בארצות הים התיכון יזדקקו בעתיד הלא-רחוק ליותר השקיה – וזאת כשמקורות המים באזור רק הולכים ומידלדלים. כיצד מתכוננים לכך החקלאים הישראלים? ולמה, למרות מה שמופיע בחשבון המים שלנו, למים אין מחיר?

לצד השלכותיה ההרסניות הרבות, המלחמה שמשתוללת בשבועות האחרונים באירופה משפיעה גם על התוצרים החקלאיים הבסיסיים שכולנו ניזונים מהם. רוסיה ואוקראינה אחראיות לחלק ניכר מייצוא החיטה והתירס לעולם, ומחיריהם של שני הגידולים הללו זינקו בעשרות אחוזים בישראל ובעולם מאז תחילת הלחימה – מה שעלול גם לפגוע באספקתם.

עם זאת, גם כשהלחימה הנוכחית תסתיים, הדאגות בנוגע לגידולים הללו לא ייעלמו. במחקר חדש שנערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי ושבו נבדקו מדינות אגן הים התיכון (ובכללן ישראל), נמצא שגידולים חקלאיים בסיסיים ופופולריים באזור יזדקקו ל-16-10 אחוז יותר מים – וזאת במקביל להידלדלות במקורות המים באזור, בין השאר עקב משבר האקלים.

במחקר החדש, שהתפרסם בכתב העת המדעי Agricultural Water Management, החוקרים בנו מודל חישובי שמנתח את נתוני האקלים, הקרקע, היבול והפרקטיקות החקלאיות באזור נתון, ומספק על פיהן תחזיות לכמות המים שהצמחים יזדקקו לה. הם בחנו באמצעותו מה צפוי להיות מצבם של שלושה גידולים חקלאיים מרכזיים באגן הים התיכון: ענבים, תירס וחיטה. החוקרים יצרו בעזרת המודל תחזיות עתידיות בהתאם ל-2 מהתרחישים האפשריים המקובלים שאומצו על ידי הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC): RCP 4.5, תרחיש ביניים שמניח יישום של צעדי מדיניות מסוימים להפחתת כמות פליטות גזי החממה, ו-RCP 8.5, שמייצג מצב שבו פליטות גזי החממה הן גבוהות.

החוקרים מצאו שבמדינות הים התיכון, שלושת הגידולים שנבדקו יהיו זקוקים לכמות גדולה יותר של מים ב-2065-2036 (בהשוואה ל-2005-1976), תחת שני התרחישים שנבחנו: התירס יזדקק בממוצע ל-13 אחוז יותר מים, החיטה ל-16 אחוז יותר והענבים ל-10 אחוז יותר. מאידך, תופעת הבצורות צפויה להתגבר בשנים אלה עקב משבר האקלים, מה שצפוי להוביל לירידה כללית בתנובת השדות – בעיקר ביבולים שנחשבים ליציבים יחסית, כמו תירס וחיטה.