המדינה לא נמצאת באירוע

החקלאים לא זוכים לפיצוי, איש לא מתייחס אליהם ורבים מהם נפצעים וגם נהרגים, בזמן שהם נלחמים על זכותם לעבד את שדותיהם • ההנהגה תלושה, התושבים עקורים

כמעט תשעה חודשים מאז היום המר והנמהר באוקטובר, סוף־סוף מינו ממונה־על לטיפול בצפון, את האלוף (מיל') אליעזר צ'ייני מרום, שרק בחודש שעבר אמר אצלי, בשבתרבות בתיאטרון חולון, כי יש להחליף את כל ההנהגה הנוכחית - הצבאית והמדינית. כי יש במדינה טובים מהם שצריכים להוציא אותנו מהבור שאליו נפלנו. "יש מספיק אנשים שיכולים לעשות את זה, לא המנהיגות הנוכחית", כך צ'ייני במילותיו.

לא נהיה קטנוניים. מוטב להניח שבלשכת ראש הממשלה שמעו את דבריו ומינו אותו למרות זאת, כי הוא האיש הכי מתאים. חשוב שלתושבים תהיה כתובת.

כמעט תשעה חודשים זועקים חקלאי הצפון שהם לא יכולים לעבד את שדותיהם. שהפרי נרקב על העצים. שזה יעלה להם ולנו ביוקר. שהמדינה לא מתייחסת אליהם.

אתמול נכנסתי לסופר גדול בצפונה של תל אביב, והמדפים התפקעו מסחורה - תפוחי עץ ואגסים, ענבים ודובדבנים, אבל רק על מיעוטם מצוין שהם מתוצרת הארץ. חבר חקלאי, שלו גם בית אריזה גדול, ולכן הוא קונה הרבה מאוד מתוצרת חקלאי הצפון והדרום, מספר על תחושת ייאוש של אותם חקלאים. "הם לא רואים אופק", סיפר.

חינכו אותנו שהגבול עובר היכן שחורשים את התלם האחרון. האגדה הזאת מתנפצת מדי יום בחודשים האחרונים, ואין לדעת אם המצב יצליח להשתפר.

התייחסתי לכך, כי נתקלתי בראיון עם חקלאית במושב מירון. דבורה אדלר שמה. עשרות שנים היא מעבדת את השטחים שירשה מהוריה, וגם היא כבר עברה את שנתה ה־60. "המדינה לא קיימת באירוע, רק המתנדבים עוזרים לנו לשרוד", אמרה. הכרתי את דבורה עוד בתקופת הקורונה, אז הביאה את הפירות המופלאים שלה במסגרת קבוצות רכישה שהוקמו אז. אפרסקים, דובדבנים, משמשים ונקטרינות עם טעם מופלא של אדמת הגליל. וכעת היא אומרת שלולא מתנדבים שבאים לסייע לה, גם המעט שהיא מצליחה להציל, היה נרקב על העצים.