"הם לא יודעים אם יחזרו הביתה בשלום – אבל אין ברירה": המחיר הכואב של החקלאים בצפון
אייל עובדיה, חקלאי ותושב קיבוץ כברי בגליל המערבי, משתף במחיר הכואב של עבודת האדמה תחת אש חיזבאללה בצפון: "אנחנו עובדים מתוך פחד אמיתי"
מאז ה־7 באוקטובר, חקלאי ישראל עובדים בשטחי גידול מאוימים, תחת איום מתמיד של ירי רקטות, ולעיתים קרובות ללא מיגון מספק. השבוע האחרון היה מהקשים ביותר, כששמונה חקלאים נרצחו במהלך עבודתם. החקלאים מתעקשים להמשיך לעבד את הקרקעות ולספק מזון לאזרחי המדינה, גם כשחייהם תלויים על חוט השערה.
אייל עובדיה, חקלאי ותושב קיבוץ כברי בגליל המערבי, חווה את סכנות העבודה מקרוב. ביתו עצמו נפגע לאחרונה מירי חיזבאללה, והמטע שבבעלותו ספג היום פגיעה של טיל. "היום נפל טיל בקרבת המטע שלי, ושניים מהעובדים שלי נפצעו באורח קל־בינוני״, הוא מספר בראיון ל״מעריב״. "זה נהיה מצב בלתי נסבל. אני והעובדים שלי עובדים בשטח חקלאי פתוח, כך שכולנו נמצאים בסכנת חיים יומיומית. לא פעם אנחנו שומעים בום עוד לפני שיש בכלל אזעקה״.
לדבריו, החקלאים נותרים חשופים ללא הגנה ראויה. "העבודה בשטחים הפתוחים מציבה אותנו במצב שבו אין מיירטים מעלינו – כשאומרים 'שטחים פתוחים', מדובר בדיוק באזורים בהם אנחנו עובדים. ברגע שיש אזעקה, אין לנו מקום להסתתר, ואנחנו פשוט נשכבים על הקרקע עם ידיים על הראש ומתפללים שלא יפגע בנו טיל״.
המחיר הכואב של המציאות הזאת הוא שמונה חקלאים שאיבדו את חייהם במהלך שבוע עבודה אחד בלבד. אייל משתף בסיפורו של אחד מהם, סיון שדה ז״ל – בחור צעיר שנהרג בשבוע שעבר, כשנפגע מרסיסי הרקטה שנחתה בשדה בו עבד. "סיון היה בחור אחראי, הוא ידע בדיוק מה לעשות. הוא נשכב על הרצפה כמו שההנחיות אומרות, אבל עדיין נפגע. זהו מקרה כואב ומזעזע – ולצערנו לא היחיד״, אומר אייל בעצב. "החקלאים כאן הם לא סתם עובדים, הם מסכנים את חייהם יום־יום כדי להחזיק את השטחים האלה״.
