"היום כבר מאוחר מדי לברוח": הדור החמישי שנלחם על החקלאות הישראלית
עבודת החקלאות היא מפרכת, קשה ואינה מושכת את בני הדור הצעיר
רובם מעדיפים לעשות כסף בהייטק או לעבוד בעבודה משרדית אחרת, נוחה יותר אבל עדיין יש דור של חקלאים - רביעי וחמישי - שהחליט למרות כל הקשיים והאתגרים להמשיך לעבד את אדמת הארץ מתוך ציונות ושליחות • לקראת חג השבועות, שוחחנו עם ארבעה מהם על המאבק הכפול - מול הטבע ומול השוק
"החקלאות היא האמונה מספר אחת שלי", מסביר גיא ברוש, בן 28, דור חמישי לחקלאים ביבנאל למשפחה שמקיימת משק חקלאי 120 שנה. למשפחה יש כבשים ועיזים, והם חולבים עבור חברת "תנובה".
נוסף על כך, המשפחה מגדלת מנגו, תפוזים, לימונים וזיתים. "משפחתי היא ממקימי המדינה. סבא־רבא שלי היה נוטר בשנות ה־20, סבא שלי לחם במלחמת השחרור בטבריה ואבא במלחמת לבנון הראשונה".
כשפרצה המלחמה ב־7 באוקטובר, בעלי המשקים החקלאיים הללו מצאו עצמם בפני דילמה כואבת: המדינה או המשק. ברוש, ששירת כקמב"ץ במילואים 120 יום. "הבנתי שאם אמשיך במילואים, המשק לא יחזיק מעמד, לכן החלטתי לצמצם את השירות".
גם ניצן בונשטיין, בן 28 מזכרון יעקב, דור חמישי למשפחת מייסדי היישוב ומגדל פירות קיץ, התמודד עם אותה דילמה. "זו השנה השנייה שאני עוסק בתחום". הוא מסביר. המשק מנוהל על ידי אביו ואחיו, והוא הבן הראשון שהצטרף. "האתגר שלי זה המילואים שאני עדיין עושה, תוך כדי עבודה. זה לא פשוט לאזן בין השליחות הביטחונית לשליחות החקלאית".
מוטי כהן, בן 40 מבנימינה, נשוי ואב לשניים, דור רביעי למשק שפעיל 103 שנים, היה היחיד ביניהם שניצל מהדילמה. "שוחררתי ממילואים חצי שנה לפני המלחמה. אם הייתי במילואים עדיין, נראה שהיינו במצב בעייתי". המשק הוקם על ידי סבא־רבא שלו, מרדכי כהן ז"ל, ממקימי בנימינה. כעת הוא, אביו ואחיו, עוסקים בגידול חיטה למספוא, אבל יש גם תפוזים, אבוקדו, גויאבה וענבי יין.
המאבק מול הרשתות
מעבר למילואים, המלחמה פגעה בכוח העבודה החקלאי. את ברוש עזבו שלושה מתוך חמישה עובדים תאילנדים. "הישראלים לא רוצים לעבוד בעבודות קשות. בתחילת המלחמה היו מתנדבים, אבל חליבה יומיומית מתחילה ב־5 בבוקר, והישראלים לא עמדו בזה. כל הבית נרתם - אחי שחזר בחופשות ממילואים, אשתי, כולם חלבו".
בונשטיין חווה אתגר דומה. "ברמה המקצועית היה שוק בהתחלה, כי סגרו את הגדה. כוח העבודה המשמעותי היה הפועלים מהגדה, וברגע אחד זה נגדע". הפתרון הגיע אחרי כמה שבועות: "פתחו את המכסות לתאילנדים והכפילו את מספר הפועלים".
