הוא מתוק, הוא אקזוטי - אבל שימו לב מתי לא כדאי לאכול אותו

ליצ'י הוא פרי טרופי שצומח גם בישראל, אך גידולו נמצא בסכנה. "בשנים הקרובות צפוי משבר", אומר מגדל ותיק.  מאיפה הוא הגיע לארץ, מתי כדאי לקנות אותו ואיך תשתמשו בו במטבח? בעיצומה של העונה - סיפורו של פרי שנוי במחלוקת

ליצ'י הוא פרי שנוי במחלוקת – אוהביו נשבעים בעליונותו על פירות אחרים, שונאיו תמיד יזכירו את הצבע והמרקם הבעייתיים שלו. בעשורים האחרונים הפך הליצ'י לנפוץ יותר ויותר בארץ. מקורו של הפרי הטרופי בסין ובצפון וייטנאם, אך הוא גדל היום במקומות רבים באזור אסיה ואפילו במזרח אפריקה. בארץ מגדלים כמה אלפי דונמים של הפרי ובכל שנה יש נטיעות נוספות. עונת הקטיף הקצרה שלו מחייבת את בתי האריזה לעשות מניפולציות כדי להאריך את חיי המדף שלו.

"אני מעריך שבשנים הקרובות ענף הליצ'י יעבור משבר גדול", אומר גלעד ברודבקה, מגדל ליצ'י ותיק ממושב ארבל שבגליל התחתון, "יש מחסור גדול בכוח אדם והקטיף נהיה יותר ויותר יקר. כל התשומות החקלאיות מתייקרות – דשן, חומרי הדברה, אביזרי השקיה ומים. אלה דברים שמתייקרים כל הזמן, וזה הופך את הליצ'י לגידול פחות ופחות רווחי. אני מאמין שבשנים הקרובות חקלאים יעקרו עצי ליצ'י, כי זה יהיה פחות כדאי".

בשבוע שעבר יצא ברודבקה לקטיף הליצ'י יחד עם פועלים תאילנדים העובדים אצלו, כאשר טילים ויירוטים החלו להתעופף מעל ראשיהם. "הייתי צריך להחליט אם לרוץ לתפוס מחסה, או להתגבר על הפחד ושהתאילנדים יראו אותי ממשיך לקטוף, אחרת למחרת לא היה פה אף אחד".

קטיף הליצ'י הוא קצרצר, עשרה ימים בלבד של קטיף ידני. חייבים לקטוף את הפרי עם הגבעול הקטן שלו, אחרת הוא נרקב. במשק ברודבקה מגדלים שני זנים של ליצ'י: מאוריציוס שהוא ורוד וקטן, והונג לונג גדול ובשרני. בארץ יש גם זנים נוספים ופיתוחים של זנים ישראלים מעולים, כמו סיוון, זן גדול שמזכיר את מאוריציוס, ותמוז, שהוא פרי גדול עם גרעין קטנטן. לכל זן יש את העונה שלו, אבל הן מתקיימות בדרך כלל סביב החודשים יוני ויולי.

"לפני 25 שנה נטענו את שתילי הליצ'י הראשונים, מה שהיום הוא המטע הבוגר שלנו. ליצ'י הוא פרי מאוד עדין. אם לא קוטפים אותו בזמן, הוא מתפוצץ על העץ או שהקליפה מתייבשת ונהיית מוכתמת. וגם אחרי שקוטפים אותו, הוא דורש טיפול עדין. קודם אנחנו מקררים אותו, ורק אז מכניסים לשקיות שומרות טריות".