האם היבוא לא מסייע להוריד את מחירי הפירות והירקות?

האם היבוא לא מסייע להוריד את מחירי הפירות והירקות? זו לא כל התמונה

בחיים עצמם, יוקר המחיה הוא בעיה בוערת. שר החקלאות אבי דיכטר ידע להגיד על איזו גבעה אין טעם להילחם כדי להקל אותו: "ב־20 השנים האחרונות, הייצור של חקלאות, פירות וירקות לשוק המקומי, לא גדל", הוא אמר בכאן 11. "היבוא של ירקות ופירות ב־10 השנים האחרונות גדל פי חמישה, מתוך מחשבה שהיבוא יגדל - המחירים יירדו. לא מיניה ולא מקצתיה". האם כך קרה? 

כבר זמן רב שהקו של משרד החקלאות מסתייג מיעילות היבוא, וכבר הראינו שלעתים הנתונים הוצגו בצורה מטעה. אבל נראה כי הטיעון עודו בשימוש, ולכן יש לחזור ולהציג את ההקשר המלא של הנתונים.

דיכטר אמר דברים שבפני עצמם הם נכונים: הייצור המקומי של פירות וירקות לא רק שלא גדל בעשור האחרון, אלא אף קטן, מ־3.7 מיליון טון ב־2014 ל־3.3 מיליון טון ב־2023. גם היבוא שלהם עלה באותה תקופה: מ־94 אלף טון ל־236 אלף. לא פי חמישה, אבל גם פי 2.5 זה מכובד. שיא היבוא נרשם ב־2022 עם 297 אלף טון של פירות וירקות מיובאים. וגם מחירי הפירות והירקות לא ירדו: לפי מדד המחירים של הלמ"ס, מדד הפירות והירקות עלה ב־22%, לעומת עלייה של 11% במדד הכללי. 

אם דיכטר לא אמר משהו לא נכון, מה הבעיה? הוא התעלם מהאספקה הכללית של פירות וירקות. כפי שאמר לנו בעבר פרופ' איל קמחי מהאוניברסיטה העברית ומוסד שורש: "בהינתן שצד ההיצע ירד, ושצד הביקוש גדל - סביר שהמחירים יעלו". כלומר, השאלה היא לא רק כמה פירות וירקות מיובאים יש, אלא כמה פירות וירקות זמינים לצרכנים.

אז מהי התמונה הכוללת? ראשית, ההיצע הכולל ירד בעשור הקודם ב־7%, מ־3.8 מיליון טון ל־3.5 מיליון, בזמן שהאוכלוסייה גדלה ב־19%. שנית, שיעור היבוא מסך האספקה הוא נמוך. בשיאו ב־2022 הוא עמד על 8% מסך הפירות והירקות, ובשאר השנים נע בטווח של 5־7%. לכן, השפעת היבוא על המחירים לא יכולה להיות דרמטית.

פרופ' אלון איזנברג מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית טוען כי הניתוח של דיכטר "לא מספיק טוב", וזאת משתי סיבות: "ראשית, יש לשאול מה היה קורה למחירים לולא גדל היבוא - ייתכן שהם היו גבוהים אף יותר. שנית, צריך לבחון את הנושא ספציפית לכל ענף. הניסיונות משני צדדי הוויכוח להתבונן באופן חד־ממדי על השתנות המחירים, הם בעייתיים".

מטעם השר דיכטר לא נמסרה תגובה.