דמעות של חקלאים: האנשים שתלויים יותר מכל במה שנכניס לסל
הם זועמים על מותו של השום העברי, מסבירים למה בסופרמרקט מעדיפים יופי על טעם ומתנחמים לפחות במה שקורה בענף העגבניות.
הלכנו אל שוק האיכרים כדי לפגוש את מי שמגדלים עבורנו את הירקות והפירות וגם את שיר הלפרן, שכבר 15 שנה מנסה להביא שינוי
סביר להניח שהסיפור הבא לא יפתח מהדורות חדשות, לא כי הוא לא חשוב, אלא כי תמיד יש בישראל דברים חשובים יותר. ענף השום הישראלי נמצא בסכנת הכחדה. מדובר בטרגדיה מתמשכת שנמשכת כבר מספר חודשים. אחרי הסרת המחסומים על הייבוא, ועלייתו לגדולה של השום הסיני, אין לשום הישראלי שום יכולת קיום.
לפי הנתונים שנבדקו לאורך התקופה, המחיר לצרכן לא ירד, היבואנים גורפים מיליונים ואחד המשקים הגדולים של השום אריק פופוביץ' מעין חרוד נאלץ לסגור את העסק. "יש קבוצת ווטסאפ בשם 'הצלת השום', שפועלת זה תקופה" מספרת לי שיר הלפרן מייסדת שוק האיכרים בנמל תל אביב, כשאנחנו נפגשות בבוקר יום שישי, יום הפעילות של השוק לסיור עם החקלאים. "ותוצאות יש?" אני שואלת. "אין". הלפרן עונה. ואני בכל זאת מתעקשת לבדוק האם הסיפור הזה של הסרת חסמי הייבוא לא משרת את התחרות?
