בתקופת הסגר נולדו קבוצות אורבניות לרכישה ישירה של פירות וירקות מחקלאים. האם הן כאן כדי להישאר?

שמונה במרץ התחיל רע עבור ליה גבאי,

מעצבת גרפית ואימא לשלושה מגבעתיים, עם שיחת טלפון מלקוח שהסביר כי הוא נאלץ להקפיא את הסכם העבודה שעליו חתמו לאחרונה. הטלפון הבא כלל התנצלות מרגשת אבל נגמר בהקפאה דומה וכך גם יתר השיחות באותו הבוקר. “תוך רגע מצאתי את עצמי בלי עבודה", היא משחזרת, "אני עצמאית, לא זכאית לחל”ת ולא היה לי מושג מה יחזיק אותי. תוך כדי התקפי בכי נכנסתי לפייסבוק למצוא תשובות. לא מצאתי, אבל נתקלתי בפוסט של חקלאי משדה עוזיהו שנתקע עם 250 אלף ראשי חסה וחיפש קונים. החלטתי שאם אני לא מצליחה לעזור לעצמי לפחות אעזור למישהו אחר”. העליתי פוסט שדיבר על הנתונים המשווים מספרי מתים, חולים ונדבקים בכל העולם והצעתי שישראל תוסיף נתון שימדוד כמה אנשים מצליחים לעזור ולהושיט יד זה לזה – והזמנתי אנשים לקנות”.

הפוסט התפוצץ ועד הערב כל החסה נמכרה. מאותו רגע (ועד לימים אלו) חלק ניכר מזמנה של גבאי מוקדש לניהול “מצבקורונה – עוזרים לעסקים כחולבן” – קבוצת פייסבוק המונה כבר 30 אלף חברים שהפכה לפלטפורמה המפגישה בין קונים לחקלאים והצמיחה קבוצות רכישה עירוניות (המתנהלות בווטסאפ) בכל הארץ. החקלאים מודיעים מה במלאי, הרוכשים מזמינים מראש ומדי יום רכבים עמוסי תנובה מגיעים לאלפי נקודות חלוקה. רכישה ישירה הופכת ליותר ויותר נפוצה בשנים
האחרונות, אבל הסגר שמנע ייצוא של סחורה חקלאית הוביל לפריחה חסרת תקדים בתחום.

משאית פורקת סחורה בלב תל אביב.

משאית פורקת סחורה בלב תל אביב.
צילום: שני בריל