במקום רפורמת הירקות והפירות: מה באמת יועיל לצרכנים ולחקלאים הישראלים?

במקום רפורמת הירקות והפירות: מה באמת יועיל לצרכנים ולחקלאים הישראלים?

טרם שאביע דעתי על מה שמכונה "רפורמת הירקות והפירות", אעשה גילוי נאות: אינני מהנהנים מאכילת ירקות ופירות, ואף ביצים אני נוהג לאכול בלי החלמון (מסיבות בריאותיות).

כידוע, בימים האחרונים הודיע שר האוצר אביגדור ליברמן על כוונתו לפתוח את שוק הפירות, הירקות והביצים ליבוא כמעט חופשי בתוך חמש שנים. אחרי ששמעתי את תומכי הורדת המכסים מתרצים את פתיחת שוק הירקות והפירות ליבוא ללא מכס בתירוץ הכל כך מוכר "התייעלות" - נזכרתי בסיפור על הכפרי מהעיירה יהופיץ, שקיצץ מדי יום את כמות האוכל שנתן לפרדת העבודה שלו. קיצץ וקיצץ והתפאר בפני חבריו על ההתייעלות ועל הפחתת העלויות שיביאו להוזלת מחיר התוצרת שלו לצרכן והגברת התחרות בשוק המקומי. בסופו של תהליך, אפסו כוחותיה של הפרדה, והיא מתה מרעב. ואוסיף קטע משלי: חבריו, שלא קיצצו ולא התייעלו, העלו מחיריהם בגלל היעלמות המתחרה שנותר ללא פרדה. מוסר ההשכל שלמדתי מסיפור ילדות זה הוא שהתייעלות בסוף מעלה מחירים.

זאת ועוד, התפלאתי לשמוע ממצדדי הרפורמה כי הרפורמה תצעיד קדימה את החקלאות הישראלית מחקלאות מיושנת לחקלאות המתבססת על חדשנות. הואיל וביקרתי בלא מעט משקים בארץ ונתקלתי בחקלאות מודרנית שאין שנייה לה בעולם, די התפלאתי לשמוע תירוץ נבוב זה. הרי רק לאחרונה הפעיל משרד החקלאות בראשות השר אלון שוסטר תוכנית חדשנות לענפי הצומח ב־95 מיליון שקלים. בנוסף, נזכרתי בביקור במרכזי מו"פ של משרד החקלאות בערבה, וכמובן בפיתוחי מכון וולקני שהם מודל לחיקוי בכל העולם.

הנושא האחרון הוא ביטחון המזון, כלומר יכולתה של מדינה לחיות מהייצור המקומי של מזון ללא תלות ביבוא העומד תמיד בסכנה של אמברגו כזה או אחר ועלול להשאירנו רעבים. החקלאים הישראלים הם החיילים בצבא הגנת המזון הישראלי, וכך יש להתייחס אליהם. אם בגלל ביטול תוכנית האוצר אשלם 70 שקלים לחודש יותר על פירות וירקות – כך לפי הערכת האוצר - כדי לשמור על ביטחון המזון בארצנו, אז המחיר כדאי, וכולי תקווה שלא אני ולא אחרים יתמוטטו מכך