בין בצורת למלחמה: החקלאים נאבקים כדי לשרוד

הדבוראי שפועל לחיזוק החקלאות בעוטף עזה, בעל מטעי התפוחים שלא מתייאש למרות הירידה ביבול, יצואן התמרים ששמר על החברה גם כשהיה במילואים, ומגדל הרימונים שפיתח זן חדש וקרא לו על שם ילדיו. לקראת החג הם מספרים על השנה שלהם 

מלא כרימון

נמרוד זמירי, דור חמישי לחקלאים ובעל תואר שני בהתמחות במטעים ובמשתלות מהפקולטה לחקלאות, מטפח את מטעי הרימונים המשפחתיים במושבה יסוד המעלה. בימים האחרונים, לא היה לו רגע של פנאי בשל שיא הביקוש לסמל החג.

דבריו, הענף חווה טלטלות קשות בשנים האחרונות - הפסקת היצוא, שוק מקומי מצומצם והרימון - פרי שדורש הרבה מים דווקא בסוף הקיץ – מתקשה לשרוד בעידן של בצורת והתחממות אקלים. החמורה ביותר שבהן היא שנת הבצורת הנוכחית שבה כמעט ולא ירדו גשמים.

"כשיש חורפים קשים או קיצוצים בהשקיה, העצים זוכרים - וזה משפיע גם על השנה שאחריה", הוא מסביר ואומר כי כמו שאר החקלאים הוא נושא תפילות לחורף רווי משקעים. למרות הקשיים, זמירי בחר להפוך את מלך הפירות, בעל הכתר האדום לסמל אישי: הוא פיתח בשנים האחרונות זן רימונים ייחודי שזכה לשם "יין" ונקרא כך על שם שלושת ילדיו, יפתח, יואב ונדב.

צדיק כתמר

גלעד דותן (48) ממושב עין יהב שבערבה התיכונה, מגדל פלפלים ועובד בחברת "שורשים פלוס" החולשת על מטעי תמרים מהכינרת ועד אילת. עם תחילת גדיד מטעי התמרים בערבה נרשמה מגמת עלייה ביבול באזור, והצפי הוא לכ-8,800 טונות לעומת 8,200 טונות תמרים אשתקד.

"ענף התמרים הוא ענף מכוון יצוא, ואנחנו מרגישים ושומעים את האיומים ואת הסוגיות שמדינת ישראל מתמודדת איתם", אומר דותן. "אבל זה ענף חזק ויציב שנהנה משם טוב בארצות היבוא. אנחנו שומרים בקנאות על המותג שלנו. כמו כל יצואן בישראל, גם אנחנו שומעים את החדשות ורואים את הכותרות. ב-7 באוקטובר היינו בשיא הגדיד, ומנהלי השטח שלנו גויסו למילואים. גם ב-2024 היו לנו הרבה מנהלים ועובדים במילואים. אבל שמרנו על הגב אחד של השני ועל התפקוד של החברה".