"בחקלאות אורגנית צריך לקום כל בוקר ולהבין שאתה לא יודע כלום"

בגיל 16 כבר ניהל בועז חביביאן את המשק המשפחתי, לאשתו מיכל בכלל הייתה דיפלומה מה"קורדון בלו", אבל אחרי סיבוב בהודו הבינו שמה הם רוצים לעשות זה לגדל חקלאות אורגנית.

היום הם נחשבים למשווקים הגדולים בענף ללקוחות פרטיים. "אנשים רואים את האדמה על הירקות שלנו ויודעים להעריך את זה", הם אומרים ומודים ש"במחירים של רמי לוי אנחנו לא יכולים להתחרות, אבל באלה של שוק הכרמל כן"

המלחמה בעזה נראית הכי רחוקה בעולם כשאתה יושב מתחת לסככה בקצה השדה של משפחת חביביאן בנחם שליד בית שמש. אבל אז מודיעים שיש "צבע אדום בהודיה" שליד אשקלון, שם נמצאים 250 מתוך 310 הדונמים של המשפחה.

משפחת חביביאן, בראשות האב בועז, היא מחלוצות המשקים האורגניים המספקים סל שלם ומלא ללקוחות. כבר 15 שנה שמיכל ובועז, יחד עם אורית אחותו ולא מעט מיתר בני המשפחה — פלוס לא פחות מ־100 עובדים — מפיצים את תוצרתם החקלאית לתושבי המרכז ואחרים.

הסככה שליד השדה בנחם פתוחה ללקוחות בימי חמישי ומציעה חוץ מתנובת השדה של החביביאנים — תפוחי אדמה, עגבניות, בצל, מלפפונים, גזר, בטטות, פלפלים, חסות ושאר עלים, סלק, שומר, כרישה, פירות העונה ועוד — גם לחמים טובים של 'אישלחם' השכנים מתעוז, קצת גבינות צאן, קצת מוצרי מדף יבשים ואפילו, כמה מפתיע ונחמד, צלחת ירקות אפויים או חיים שמכינים במקום ואפשר לאכול בצל הסככה.

"יש לנו אלפי לקוחות", חושפת מיכל את המודל העסקי. "אנחנו לא מוכרים לירקנים או למסעדות, רק ללקוחות פרטיים". ובועז מוסיף: "כדי לחיות טוב, חקלאי צריך ארבעה גידולים, עם ארבעה עובדים, ו־1,000 דונם. לי יש 300 דונם ו־100 עובדים. רק כי אני מתעקש לתת לך הכל. מתפוחי אדמה ועד גמבה. אבל אני מתעקש רק על הסל החשוב. אם צריך, אני עושה השלמות ממגדלים אחרים".

מה המתמטיקה 1,000 דונם מול 300?

“זה שמגדל ארבעה סוגי ירקות, מוכר אותם למשווק שמוכר אותם לשוק הסיטונאי שמוכר אותם לירקן. ככה יוצא שהחקלאי עצמו מקבל שקל אחד על החסה שלו. אני מקבל 7 שקלים כי אני מוכר אותה ישירות ללקוח.

אבל יש לזה מחיר: צריך לא מעט כוח אדם. 10 אנשים יעבדו על החלקה של הבצל הלח, ולא מעט אחרים ישנעו אותו עם שאר הירקות לבתים. בסוף זה יוצא אותו דבר".