"אם מישהו במרכז אכל נקטרינה והיה לו בפנים קליע, זה שלי"
החקלאים שעובדים חשופים ב"שטחים הפתוחים" תחת מטחי חיזבאללה מתארים את ה"רולטה הרוסית" שבה הם חיים.
גם אחרי אחרי שחברם עומר וינשטיין ז"ל נהרג מפגיעת רקטה יחד עם ארבעת עובדיו, הציונות והמחויבות לאדמה גורמות להם לחזור לחלקות שלהם, ולהמשיך לעבוד, תחת האיום בלתי פוסק. "פתאום אתה שומע בום ואתה לא יודע מאיפה זה בא לך. זה הפחד הכי גדול שיש. פחד מטורף"
עומר ויינשטיין ממטולה היה באצבע הגליל סוג של סלב מקומי; אדם שלא רק חבריו החקלאים הכירו והוקירו אלא גם מוכר החומוס מקריית שמונה, שמתעקש עדיין להמשיך ולעבוד בעיר הנטושה, או המתדלקים בתחנות הדלק. מי שנולד במטולה התקבל בבגרותו לחברות בקיבוץ דפנה, וכך גישר בין שתי אוכלוסיות: זו של ה"בראדים" קשי העורף מהמושבות הוותיקות, צאצאי החלוצים מהעליות הראשונות, והקיבוצניקים המעודנים יותר. אך עומר לא באמת נטש את המושבה הוותיקה, שבה המשיך לעבוד עם אביו במטעים המשפחתיים.
משפחת ויינשטיין הייתה מהמייסדות של מטולה — כבר 130 שנה הם שם עם התפוחים ושאר הפירות הנשירים שהמשפחה, על כל דורותיה, מקפידה להמשיך ולגדל. שם, בחלקה המשפחתית, עומר בן ה-47 נרצח ביום חמישי שעבר, יחד עם ארבעה מעובדיו התאילנדים. למרבה האסון, היה זה אביו משה שהגיע ראשון לאזור ומצא את בנו מוטל מת בחלקה.
