איחוד האמירויות: מי שזרע בסבלנות קוטף היום את הפירות

ביחסים הכלכליים עם איחוד האמירויות ובחריין עברנו משלב ההתפכחות לשלב ההתבססות. מדובר בשלום חם עם פוטנציאל מסחרי ניכר, אך הוא מחייב בנייה סבלנית של תשתיות, אמון וכבוד הדדי. טור מיוחד לציון 10 חודשים להסכמי אברהם

ב-15 בספטמבר נציין מלאת שנה לחתימת "הסכמי אברהם", הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ובחריין, שאליהם הצטרפה גם סודאן. זהו עיתוי מתאים לבחון מה הושג מאז, במיוחד במישור הכלכלי, וזאת על רקע הציפיות מרחיקות הלכת שליוו את חתימת ההסכמים מצד אחד ונימות פסימיות שנשמעות לאחרונה מצד שני.

הסכמי אברהם התקבלו בהתלהבות על-ידי המגזר העסקי בישראל, אך ההתלהבות תורגמה ל"התנפלות" של אנשי עסקים מישראל על האמירויות, בתקווה לממש ומהר את האפשרויות העסקיות, ומתוך הנחה, שלא היה לה על מה לסמוך, שהכסף באמירויות מתגלגל על הרצפה ורק צריך לאסוף אותו. אך "הבהלה לזהב" במפרץ לא לקחה בחשבון את פערי התרבות העסקית והתבססה על ציפיות בלתי ריאליות. לא פלא אפוא שהמציאות טפחה לאותם אנשי עסקים על הפנים.

זה הביא לסינון מבורך: מי שחלמו לגזור קופון מהיר נעלמו - ונותרו אלה שהבינו כי אי אפשר לדלג על שלב בניית האמון והתשתית, כמו שאי אפשר להאיץ מאפס ל-100 קמ"ש בשש שניות. מי שגילה סבלנות והתמדה וזרע את הזרעים, מתחיל היום לקצור את הפירות.

אפשר אפוא לומר, כי בחלוף כמעט שנה עברנו משלב ההתפכחות לשלב ההתבססות. לא התפכחות ביחס לפוטנציאל, חלילה, אלא ביחס לדרך שבה יש לעשות עסקים עם מדינות המפרץ.