אבק פורח: "צריך להתרגש מהצמחים"

פרופ' דן איזיקוביץ בן ה־85, "אבי ההאבקה" בישראל (שמתעקש: "יש לי אולי תרומה בינונית"), מצליח כבר עשרות שנים לפענח את המנגנונים הכמוסים ביותר של הצמחים

תעלומה עיקשת טרדה את מנוחתם של אנשי המחלקה לבוטניקה של אוניברסיטת תל־אביב בשנות השישים: למה עצי השקמה בארץ לא מוציאים זרעים?

את השקמים, שמספקים קורות חזקות לבנייה וכמויות גדולות של ג'ומס – פירות עסיסיים – הכירו יושבי ארץ ישראל לאורך אלפי שנים. כבר בימי התנ"ך גדלה השקמה באזור שפלת החוף, ושימשה מקור פרנסה לנביא עמוס. שאול טשרניחובסקי כתב על "עץ שקמה נופלת", ויצחק יצחקי כתב על גן השקמים שהיה בתל־אביב אי אז בימים. אבל דבר מוזר קרה לשקמה המקומית: בעוד במולדתה, מזרח אפריקה, פירותיה מבשילים זרעים – כאן בארץ ישראל לא, ורק הודות לאדם שכורת ממנה ייחור ושותל אותו באדמה, יש לנו שקמים לשיר עליהן.

מה קרה לשקמה? האם הפרחים שלה פגומים? האם יש בעיה במאביקים שאמורים לעשות את העבודה? או שאולי זה האקלים? משלחת נמרצת בראשותו של ראש החוג דאז, הבוטנאי פרופ' יעקב גליל, יצאה לאפריקה כדי להבין איך בדיוק מצליחים פרחי השקמה שם לייצר זרעים, ואיפה נכשלים השקמים שלנו. אחד ממשתתפי הטיסה לקניה היה סטודנט לתואר שני בשם דן איזיקוביץ, דיני בפי כול. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי בחוץ לארץ. אני זוכר שכולם היו חנוטים בחליפות ובעניבות, אחרת היו מסלקים אותך מהמלון. כך היה מקובל", צוחק איזיקוביץ בן ה־85, היום פרופסור אמריטוס באותה מחלקה ששלחה אותו לאפריקה לפני למעלה מחמישים שנה. "עבדנו במקום שנקרא לייק מגדי, ושם הגענו לתגלית אמיתית. תפרחת השקמה, כמו בשאר מיני הפיקוסים, מכונה 'פגה' ונראית כמו כדור. אחרי שהיא מתפתחת, מופץ ממנה ריח המושך אליה צרעות זעירות, והן מטילות ביצים בתוכה. הצרעות שיבקעו, הן אלה שֶיפרוּ את השקמה. שלוש צרעות מצאנו שם, ולאחת מהן – צרטוסולן ערביקוס שמה – היה חלק מכריע ביצירת זרעים. זה היה מדהים. על גוף הצרעה הזו יש כיסים מיוחדים: היא מטמינה בהם את גרגרי האבקה שהיא אוספת, וכשהיא מגיעה לפגה אחרת היא פורקת את הכיסים וממש מורחת את האבקה על ה'צלקת' של הפרח הנקבי, וכך נוצרים הזרעים.