אבי דיכטר: "הצרכנים משלמים ביוקר, החקלאים מרוויחים גרושים. זה יתפוצץ"

 על התכנית להורדת מחירי הפירות והירקות וחשיבות המדפים המלאים ("עוקבים כל שבוע"), על עתיד החקלאות דרך הצעירים, והתוכנית השאפתנית ל-25 השנים הבאות - הגדלת הייצור המקומי על פני ייבוא | שר החקלאות אבי דיכטר בריאיון מיוחד

שנים של קיפאון, רפורמות שנכשלו, מחירי ירקות ופירות שמאמירים – והיעדר מוחלט של תכנון לטווח ארוך. כך נראתה החקלאות בישראל כשאבי דיכטר, שר החקלאות, נכנס למשרד. הוא לא בא מהתחום, אבל מהר מאוד הבין: בלי מהפכה, לא יהיה מזון מקומי על המדפים.

כעת, כשר החקלאות וביטחון המזון, הוא מקדם תוכנית שאפתנית ל־25 השנים הבאות: הגדלת הייצור המקומי, הפחתת בזבוז, הקלה על החקלאים, והפיכת התחום כולו לאטרקטיבי יותר לדור הצעיר. בריאיון מיוחד ל-ice, הוא מדבר על הסכנה שבייבוא, על המחדלים בטיפול במים מושבים, על המאבקים מול משרד האוצר, וגם על איך ישראל תיראה בשנת 2050 אם לא נתעורר עכשיו.

החקלאות נתקעה. כבר תקופה ארוכה שאין תוכנית, יש בעיה עם ירקות ופירות, המחירים מזנקים. ואז באת ואמרת: "אני עושה תוכנית ל־25 שנה קדימה". בעצם, מה שהיה עד עכשיו לא מתאים לשום דבר – לא לגודל המדינה, לא למחירים, לא למציאות. מה התוכנית?
"ביום הראשון שלי בתפקיד, ישבתי עם עודד פורר, והדבר הראשון שהוא נתן לי בחפיפה היה שקף של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. השקף תיאר את הייצור החקלאי של ירקות ופירות בישראל משנת 2000 ועד 2022. נדהמתי. הסתכלתי עליו ואמרתי לו שזה לא סביר. הוא שאל: "מה לא סביר?" אמרתי לו: תסתכל, במשך 22 שנה, הייצור המקומי של ירקות ופירות נשאר על 2 מיליון טון בשנה, בלי שינוי".

22 שנה בלי שינוי?
"נכון. לא עלייה של אפילו אחוז אחד. וזה כשבמהלך התקופה הזו האוכלוסייה בישראל גדלה בכ־50%. הוא מייצג גישה אחרת, אבל הוא אמר שהוא נתן לי את השקף כדי שאבין את תמונת המצב. אני ראיתי בזה את תמונת הבעיה, כי זה מנוגד לכל היגיון".

מה קרה לרפורמה?
"הרפורמה של יולי 2022 כבר הייתה לקראת מימוש. הייתה מריבה קשה מאוד עם הגוף התקציבי, אבל עצרנו את הרפורמה. אמרתי: בשום פנים ואופן לא. כי אם היינו מעבירים את מה שהם רצו בחוק ההסדרים, אז בעוד עשר שנים היינו לומדים על חקלאות בשיעורי היסטוריה. פשוט לא הייתה חקלאות. הם היו גומרים את החקלאות הישראלית. עצרנו את זה, גם במחיר של חיכוכים לא פשוטים. העברנו החלטת ממשלה שקובעת שבמהלך עשר השנים הקרובות נגדיל את הייצור החקלאי של ירקות ופירות לשוק המקומי בשליש".

איך התחלת לפרק את זה?
"התחלתי לבדוק איך הגענו למצב הזה. ואז ראיתי את הרפורמה שנקבעה ביולי 2022. למזלנו, נציגי החקלאים הסכימו לה, אבל לא חתמו. כשחזרו הביתה, החקלאים זרקו אותם מכל המדרגות. כי הרפורמה הזאת קבעה שהבסיס של המדיניות הוא ייבוא. הייצור המקומי הפך להיות משהו תומך בלבד. מבחינתי זה לא הגיוני. לא כלכלית ולא אסטרטגית. כבר מההתחלה היה לי ברור שהמשרד צריך לעסוק בביטחון מזון. הייתי בכנס של FAO, הארגון העולמי למזון, וראיתי שבעולם כולו מדברים על Food Security,  ביטחון מזון – כמשהו קריטי. בישראל אפילו לא חשבו במונחים האלו".

מה הבנת שם שלא ידעת קודם?
"בעבר נגעתי קצת בנושא של מלאי חירום למזון, אבל שם קיבלתי תמונה קשה מאוד. התייעצנו עם גופים בינלאומיים, השתתפנו בשני כנסים, והמסר היה חד: ההתחממות הגלובלית מביאה איתה מזיקים, המדבר מתקדם צפונה, תנאי הגידול משתנים, מנות הקור נעלמות, והמזיקים מתרבים. כל זה פוגע דרמטית ביכולת לייצר מזון. הם צפו שבתוך עשור אולי מעט יותר, העולם ייצר 20% פחות מזון על אותם שטחי גידול. זו תחזית ממוצעת, כמובן. מדינות מפותחות כנראה יעמדו במשימה. המדינות הפחות מפותחות פשוט לא ישרדו. בעיקר באפריקה, שכבר היום מתמודדת עם בעיות קשות כמו בצורת ותלות בגשמים. ישראל, לשמחתנו, לא מדינה נכשלת. יש לנו יכולת לייצר מזון ואנחנו חייבים לגבש תוכנית ארוכת טווח".

מה צריך להיות בתוכנית?
"קודם כל,  שתהיה תוכנית. אין תכנון ארוך טווח, לפעמים אפילו לא תכנון קצר טווח. אני לא הגעתי מתחום החקלאות, אבל אני יודע ללמוד. למדתי די מהר שאם לא נגדיל את הייצור המקומי,  פשוט נייבא יותר. והתיאוריה שהייבוא מוריד מחירים? היא קרסה. בעשר השנים האחרונות, הייבוא גדל פי חמישה. זה לא הוריד מחירים  וזה רק החליש את החקלאות המקומית. זה לא רק שלא הוריד את המחירים, זה אפילו לא ייצב אותם. זה הקפיץ את המחירים בסדרי גודל מטורפים".